פול סיימון: ואף מילה על ההופעה

בפוסט האחרון שלי, למקרה שקראתם אותו, הבטחתי שבפוסט הבא אני אספר על ההופעה של פול סיימון, ומה שקרה מסביבה. ובכן, החלטתי לחלק את זה לשני פוסטים, כאשר הפעם, כפי שכנראה הבנתם, אף מילה על ההופעה עצמה. זה בעיקר בגלל שהעירו לי שהפוסט הקודם היה ארוך מדי, אז אני מנסה לקצר, ואם לא, אז לפחות לחלק למספר פוסטים. חלפו כמעט שלושה שבועות מההופעה, אבל, מכיוון שהסכמנו בפוסט הקודם שאני דחמ"ש (דוחה משימות, כאמור) , אני מקווה שתקבלו את זה, ושכל הסיפור הזה עדיין מעניין אתכם. תשעה באב הוא יום די משעמם, אז יש לי תירוץ להתחיל.

אבל קודם כל, הקדמה קצרה.

ב2006, פול סיימון הוציא את כל אלבומיו הישנים במהדורות מחודשות, מבחינת סאונד, והוסיף להם גם מספר שירים, כבונוס לכל אלבום. רכשתי את גרייסלנד, אלבומו הידוע ביותר, המצליח ביותר, ובאופן נדיר, גם הטוב ביותר. התאהבתי. עד היום מדובר באחד האלבומים שאני הכי אוהב. בחנות שבה קניתי דיסקים באותם שנים, שמאז כמובן נסגרה כבר, רכשתי את האוסף שיצא במקביל, ואת אלבומו מ2004, Surprise, ששווה פוסט בפני עצמו, והזמנתי את הקופסא שכוללת את כל האלבומים המחודשים. חיכיתי. וחיכיתי עוד. הקופסה בוששה להגיע. לאחר כשנה, אולי יותר, אמרתי למנהל החנות, שהוא גם חבר מאוד טוב שלי, שהגיעו מים עד נפש וכדומה, ושישיג את הקופסא. והוא השיג אותה. בדיעבד, אני יכול לומר שכל ההמתנה הזו, גרמה לקופסא הזו, ובמקביל גם לפול סיימון, להפוך לאחד הפריטים שאני הכי אוהב באוסף שלי, ולזמר שאני הכי אוהב, בהתאמה, כמובן.

הגעתי לחנות שבה אני עובד כרגע, ומיד כשנכנסתי לחנות, מנהל הסניף אומר לי שפול סיימון מגיע לארץ. אני, כמובן, מתחיל לצרוח כל מיני דברים, ופותח את העמוד האחורי בידיעות אחרונות. באותו יום זו עדיין הייתה רק שמועה, אז ניסיתי להירגע, בעיקר על מנת שלא להתאכזב. לאחר זמן מה ההופעה נעשתה עניין רשמי. רכשתי זוג כרטיסים, לי ולאותו מנהל סניף שנסגר, סוג של סגירת מעגל, אם תרצו. יש לציין שהתבלבלתי, אפשר להניח שמהתרגשות, וקניתי כרטיסים בגוש הלא נכון. בסוף קניתי בגוש יותר קרוב למרכז הבמה, אבל זו הסיבה שישבתי רק בשורה השלישית. אכן אכזבה.

עד כאן ההקדמה, וכעת אפשר לעבור למה שקרה בימים שסבבו את ההופעה.

ובכן, נתחיל מיום רביעי, העשרים ביולי. בדקתי מבעוד מועד את לוח ההופעות של פול סיימון. יום לפני כן הוא נתן הופעה באיסטנבול (שהסט ליסט שלה היה מאוד מבטיח), כך שעשיתי את החישובים שלי, והגעתי למסקנה שפול סיימון ינחת בארץ יום לפני ההופעה. כפי שציינתי בפוסט הקודם, אני אוהב לפגוש את האמנים שאני אוהב, ולפגוש את פול סיימון היה חשוב במיוחד, מן הסתם. היה לי ברור שאעשה כל שביכולתי כדי לפגוש אותו. בהתאם, נסעתי באותו יום למלון דן. לקחתי מונית מהרכבת, שעצרה לי במעין כביש שירות שכזה בכניסה למלון. בל בוי, שכנראה הניח שאני אורח, בא לפתוח לי את הדלת. הבהרתי לו שאינני אורח של המלון, והוא זירז אותי לצאת. שניות לאחר מכן התברר מדוע. צבא של פפארצי עמד על המדרגות בכניסה, ופול סיימון הגיע, ממש שניות אחריי. עמדתי עם ספר המילים שלו ביד, ניסיתי לצעוק לו שייגש רגע, שיחתום, יגיד מילה. אבל כלום. הוא נופף קצת לצלמים, ונכנס למלון. אחת מההפקה הודיעה שתיערך איתו מסיבת עיתונאים, נדמה לי בשש. מיד התקשרתי לחבר, עיתונאי, ומסרתי לו את ההודעה. המתנתי מחוץ למלון, ובמהלך מסיבת העיתונאים צפיתי בה בתוך ניידת השידור של ערוץ 2. מדהים כמה אנשים סקרנים ניגשים כשהם רואים את הניידת. הייתה אפילו אחת שממש התעקשה שנמסור ד"ש לאיזה כתב כזה או אחר. אמרתי לה בעצמי בסדר, העיקר שתפסיק להפריע לי להקשיב למסיבת העיתונאים. אותו עיתונאי שהזכרתי, שלח לי אס אם אס, שמסיבת העיתונאים תמה. רצתי לתוך המלון, המתנתי ביציאה ממסיבת העיתונאים. כשפול סיימון יצא, ניסיתי לפנות אליו שוב, והתשובה שקיבלתי הייתה, נדמה לי, Not now.

חיכיתי שם עד הערב, קיויתי לתפוס אותו כשהוא יוצא לאיזו מסעדה. נדמה לי שניסיתי לפנות אליו כשהם יצאו מהחניון, ודיברתי עם כל מיני נגנים, מאפרים, ושאר אנשי צוות. קיוויתי, בתמימותי לעזרה כזו או אחרת, אבל, לפחות לאותו יום, יצאתי בידיים ריקות. אם נדמה לכם שזה גרם לי לוותר, אתם כמובן טועים.

יום לאחר מכן, הוא יום ההופעה, שבתי לתל אביב, והמתנתי מחוץ למלון. נדמה לי שהמתנתי שם לא מעט, ואני לא זוכר שקרה יותר מדי. הגיעו עוד כמה משוגעים לדבר, אחד מהם אפילו החתים את פול מקרטני כשביקר כאן. ניסינו לשתף פעולה, והוא עשה פטרולים עם האופניים מסביב למלון. כמה שעות לפני ההופעה, הגיעו, שימו לב, לא פחות משני מאבטחים חמושים, עם אפודים כאלה, כאילו הם מינימום נכנסים ללבנון עכשיו. המתנתי ביציאה מהחניון, ואיש הפקה כזה או אחר דחף אותי, כביכול מחשש שאני אפריע לרכב לעבור. יצויין שבאותו שלב הוא כבר לא סבל אותי במיוחד. נדמה לי שזה בגלל שהייתי כל כך מנומס, והוא היה גס רוח למדי. הם עצרו עם האופנועים שלהם את התנועה ברחוב, כדי שהואן של פול סיימון יוכל לעבור. ניסיתי לתפוס אותו שוב ביציאה מהחניון, אבל כמובן שהרכב לא עצר.

כדי לא להאריך יתר על המידה, למרות שנדמה לי שכבר עשיתי את זה, בפוסט הבא אני אכתוב על ההופעה, בתקווה תוך יום-יומיים, ועל היום שאחריה, שקרה בו לפחות דבר אחד שעשוי להיות מאוד משמעותי.

תודה שקראתם עד לכאן, מקוה שתחזרו לקרוא גם את ההמשך.

עמיחי.

מודעות פרסומת

9 תגובות (+הוסף את שלך?)

  1. U V
    אוג 09, 2011 @ 16:37:17

    תכתוב כבר הכל, למה להחזיק אותנו במתח? 😉

    הגב

  2. עודד
    אוג 09, 2011 @ 20:24:36

    זהו התמסחרת- בעקבות ההצלחה כמו הארי פוטר ודמדומים אתה מפצל את היצירות 🙂 סתם- רעיון טוב שיהיה לא ארוך מידי (אומר מי שכתב איזה 700 עמודים על האלבומים של בוב דילן…)

    הגב

  3. שיר
    אוג 09, 2011 @ 23:23:09

    יפה. בתור מישהו שקוראת בלוגי מוסיקה כבר שנים, אני רואה כאן הבטחה. מחכה להמשך – אל תאכזב!!

    הגב

  4. פיטר גבריאל
    אוג 10, 2011 @ 00:01:22

    ילד יקר – זה ארוך לא בגלל שזה ארוך – אלא בגלל שאתה כותב פסקה שלמה למה זה לא יהיה ארוך ואיזה פוסט שווה פוסט.
    מה שכן – כתוב נפלא – ומי שמכיר אותך יודע שהקדיחות הן נטו אהבה טהורה

    הגב

  5. ראובן ברדך
    אוג 10, 2011 @ 16:20:06

    אחלה פוסט

    הגב

  6. Reuven Bardach
    אוג 10, 2011 @ 16:20:50

    המשך יבוא?

    הגב

  7. tsoof
    אוג 15, 2011 @ 02:08:58

    מחכה להמשך 🙂

    הגב

  8. מעקב קישורים: פול סיימון – תם ונשלם (?) « himandshe

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: