מארק רונסון: ערב מופרע ומרגש

השבוע מחכות לנו הופעות של אינטרפול, בלונד רד הד, ואם גרונו של פרי פארל ישוב לאיתנו, גם ג'יינז אדיקשן. במילים אחרות, אם אני לא אכתוב על ההופעה של מארק רונסון, שהתרחשה לפני שלושה ימים, היא תהפוך מהר מאוד לחדשות של אתמול. אם כך, נתחיל:

ביום שלפני ההופעה נסעתי, כדרכי בקודש, למלון שרתון ת"א. הפעם, לדאבוני, הסתבר שרונסון, ואורח הכבוד שלו, בוי ג'ורג', שכנו דווקא במלון דייויד אינטרקונטיננטל. שבתי הביתה בידיים ריקות.

ביום ההופעה, קבעתי להיפגש עם ידידה בגני התערוכה, כדי להחתים את החבר'ה מבעוד מועד, ולא להילחץ על זה אחרי ההופעה (לצרוך הנוחות נקרא לה לירון). טרם צאתי מהבית, חיפשתי בתקליטים הישנים. מצאתי תקליט של Culture Club, הלהקה בה בוי ג'ורג' זכה לתהילתו. אפשר להניח שזה תקליט שאמא שלי קנתה כשהוא יצא, שמו Colour by Numbers, אחד האלבומים הכי נמכרים של האייטיז. כשהגעתי לגני התערוכה, גיליתי שביתן אחת, מגרשי הביתי בכל הנוגע להופעות והחתמות, זכה לשיפוץ שכרגע נמצא, ככל הנראה, בשלביו הראשוניים, ולכן יציאת האמנים הרגילה סגורה. עשיתי סיור קל ומצאתי את יציאת האמנים הנוכחית. המתנתי שם בסבלנות, לבדי, וזמן לא רב אחרי שהגעתי, הגיע גם מארק רונסון. החתמתי אותו על שני אלבומיו, Version, והחדש, Record Collection. התקשיתי קצת להוציא את החוברות מהדיסקים, והסברתי לו שאני מתרגש. בכל מקרה, הבחור נחמד מאוד, מעין Boy next door יהודי שכזה. אחרי הסאונד צ'ק, שבמהלכה הגיע גם לירון, יצא בוי ג'ורג', בלי האיפור, וחתם לי על התקליט (שאגב, כולל את אחת העטיפות היותר הומואיות בהיסטוריה) . יש לציין שהאגדות מספרות שבאנגליה הוא לא חותם לאף אחד, כך שזה הישג לא קטן. הוא בסה"כ היה נחמד למדי, וגם הצטלם עם לירון. לאחר מכן, מארק רונסון יצא גם כן מהסאונד צ'ק, וצילמתי אותו עם לירון, שלא מצאה את המצלמה במשך דקה או שתיים. בקטנה. אגב, הוא היה כל כך נחמד, והתייחס אלינו למרות שאמרו לו מההפקה שהוא חייב לרוץ. לסיכום החלק הזה, המשימה בוצעה.

היינו ראשונים בתור, מן הסתם. המתנו שם עד פתיחת השערים. יצויין שכמו טמבל לא לקחתי את הכרטיסים מראש, ופתיחת הקופות הייתה רק בשבע, נדמה לי כשעה לפני פתיחת השערים, שכבר היה תור די מכובד. די מעצבן בעיניי, אבל לירון שמרה את המקום בזמן שהלכתי לקחת את הכרטיס, כך שלא נעשה שום נזק. כשנפתחו השערים, רצתי. השומרים צעקו עליי לא לרוץ, ניסיתי לשלוט בעצמי, אבל לטעמם עדיין מיהרתי מדי. האחראי שם עצר אותי בגופו (הרחב), והזהיר אותי לבל ארוץ, שאם לא כן, הוא ייאלץ להעביר אותי לסוף התור. בצר לי, נרגעתי לגמרי. נכנסתי לביתן 1, והצלחנו לתפוס את השורה הראשונה, בול באמצע. בהופעה של מארק רונסון, אפשר לומר, אם תרצו, בול בפוני. המקום התמלא לאט לאט, ובינתיים הספקתי גם לקנות חולצה (ממש יפה, אגב), עוד לפני תחילת ההופעה, הכל ברוגע, ובלי לחץ שמאפיין קניות פוסט-מופע, עם כל ההתנפלויות הכרוכות בכך.

לירון, עטר שהצטרפה אלינו, ואנוכי, עמדנו, כאמור בשורה הראשונה. כאן המקום לציין, אגב, שאנחנו מכירים מהפייסבוק, ושאני שמח שהעברתי את ההופעה איתן, וכל מי שאומר שחברות בפייסבוק לא שווה כלום, יכול לשכוח מזה. מופע החימום של Tiger Love, להקה ישראלית שמצליחה מאוד באנגליה כרגע, התחיל. יצויין שמאוד התרגשתי לקראת המופע שלהם. ראיתי אותם מחממים את Hurts במאי, והם היו פשוט מדהימים. בד"כ במופע חימום, יש מעין ציניות שכזו באוויר – לא באנו לראות אותם, אבל הם פשוט העיפו את המקום הזה באוויר. כמו שאולי כבר הבנתם, הגעתי לטייגר לאב נלהב מאוד, וגם הכרתי את כל השירים לא רע, כי שמעתי אותם שוב באינטרנט. התפרעתי לגמרי, הוצאתי אנרגיות בלי סוף, צעקתי, צרחתי, קפצתי, הזעתי (ובהתאם, הייתי, לאורך כל ההופעה, אטרקציה לצלמים). נדמה לי שהם נתנו משהו כמו ארבעה-חמישה שירים, ועדיין הצליחו להוציא ממני כמות עצומה של אנרגיות. בסוף ההופעה שלהם, שבמהלכה כמובן תהו הסובבים אותי מה פתאום אני מתפרע ואיך אני מכיר ברמה כזו את השירים, אבל זה לא מאוד עניין אותי כמובן. הם היו פשוט מדהימים. דיברתי גם איתם, אגב, לפני הסאונד צ'ק, החמאתי להם על ההופעה שכבר ראיתי, וביקשתי שיחזרו שוב. האלבום יצא במהלך 2012, למקרה שזה מעניין אתכם. שווה מאוד להיכנס למייספייס שלהם ולהאזין.

אחריהם עלה מארק רונסון. אקדים ואומר: הוא הפתיע אותי. לא ציפיתי שיהיה כל כך טוב. מה גם שציפיתי לערב מרקיד ומלהיב, אבל לא ציפיתי לכמויות כאלו של רגש. ועוד בהופעה של די ג'יי/מפיק שמארח כמה חברים שלו. הבמה הייתה מאוד מרשימה, היו שם כל מיני תופים אלקטרוניים (נגיד) מגניבים כאלה. ההופעה התחילה בקטע האינסטרומנטלי המלהיב Circuit Breaker. לא אלאה אתכם בסטליסט כולו (כולה?), אבל היו שם מלא המנונים, החל מ Bike Song, שביצע קייל פלקונר, הסולן של להקת View, דרך Oh My God, קאבר לקייזר צ'יפס, שהיה מלהיב במיוחד. באלבום הקאבר מבוצע על ידי לילי אלן, בהופעה זה בוצע על ידי רוז דוגול(בהנחה שאני כותב את זה נכון), שהייתה גם יפה, וגם מצויינת בביצועים שלה. לאחר מכן, רונסון ביקש לתת סט די ג'יי, כמו שהוא נתן פעם במועדונים קטנים, ופעם אחת אפילו בתל אביב. היה בסה"כ די כיף, אבל גם החלק הפחות טוב בהופעה. אחרי זה קיבלנו ביצועים מצויינים של MNDR, יפהפיה נוספת שהוא אירח, לשיר שלה Fade To Black ל Record Collection, שיר הנושא של האלבום החדש, ל Stop Me If You Think You've Heard This One Before של הסמית'ס ול Just של רדיוהד. ללא ספק מהרגעים היותר מרגשים בהופעה. אני אישית צרחתי את נשמתי בשני השירים האלה. אחרי שהסולן של פאנטום פלנט, אלכס גרינוולד,שהתארח גם הוא, ביצע את California שלהם, אורח הכבוד, בוי ג'ורג', עלה לבמה, עם נצנצים והכל. אפשר לומר הרבה דברים על הופעתו המוחצנת, אבל בסופו של דבר הוא ווקאליסט ענק, ומעבר לזה, אם הוא היה עולה בג'ינס וטי שרט הרי היינו מתאכזבים. הוא ביצע את הלהיט הענק, ואולי השיר הטוב ביותר באלבום של רונסון, Somebody To Love Me, ואת Do You Really Want To Hurt Me? של Culture Club. שני ביצועים מדהימים, שזכו, ובצדק, לתשואות אדירות מהקהל. (פרט טריוויה: בקליפ לשיר הזה, בוי ג'ורג' מתהלך בחולצה עם הכיתוב "תרבות אגדה" בעברית).

אחרי השיא הזה, הלהקה ירדה, ועלתה לקול התשואות להדרן. רונסון ציין את מותה של אמי ויינהאוס, ביקש מהקהל להריע לה, והקהל נענה, ובגדול. הם ביצעו שני שירים של אמי ויינהאוס, Valerie (קאבר לזוטונס, מסתבר), ו Back To Black, בהתאם לנסיבות, כלומר, מותה הטרי של ויינהאוס, שני השירים היו מרגשים במיוחד. כדי להשאיר אותנו עם טעם שמח בפה, ההופעה הסתיימה עם התפרעות רבתי, עם השיר Bang Bang Bang.

לאורך כל ההופעה, רונסון ציין את אהבתו לקהל הישראלי, והוא קיבל את האהבה הזו חזרה, ובגדול, בוודאי ברגע שבו הבטיח לחזור לכאן שוב. עשיתי מאמצים לא קטנים להשיג לי וללירון סט ליסטים, שכמובן נשאו פרי. עניין של ניסיון.

אחרי שהתסבר שהחברים אצלם תכננתי לישון הבריזו לי, נסענו ללירון הביתה, לרעננה, והיא אירחה אותי שם ללילה. מה שמוכיח, כאמור, שיש חברות בפייסבוק, והיא אמיתית. היינו גמורים, אבל מאושרים לגמרי, ונדמה לי שכך גם כל מי שהיה בביתן אחת ביום חמישי.

נתראה בהופעות הבאות, ותודה שקראתם.

עמיחי.

מודעות פרסומת

4 תגובות (+הוסף את שלך?)

  1. Liron Shekel
    אוג 29, 2011 @ 01:45:55

    נבנה מכונת זמן ונחזור ליום חמישי? 😀

    הגב

  2. שמוליק
    אוג 29, 2011 @ 08:31:33

    תודה על הפירגון לבוי ג'ורג'. פירסמתי את זה כאן :
    https://www.facebook.com/pages/The-Israeli-Page-Of-Boy-George-Culture-Club/105817032809796

    הגב

  3. מעקב קישורים: אלבומי השנה 2012: הופעות או לא להיות « himandshe

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: