על חן ושלושת האינטרפולים – הגירסה הישראלית

קצת מוזר לכתוב ביקורת על הופעה של להקה כמו אינטרפול כי באיזהשהו מובן לכל איש יש את האינטרפול האישי שלו, המטען האישי שהוא סוחב יחד עם החומרים של הלהקה הזו, וקשה לכתוב מה היה טוב או לא טוב בהופעה שהיא במובן כלשהו גם שלך. אז מהסיבה הזו, קבלו פוסט אישי במיוחד, על החוויה האישית שלי בהופעה המרגשת ביותר של חיי. כן, יותר מפול מקרטני.

קריאה נעימה!
חן.

תמונה להעלאת החשק. צולמה במקצועיות ע"י אריאל עפרון

~*~*~*~*~*~

תמיד הייתה לי בעיה עם מטאבוליזם – מינון האלטרוקסין שלי רק גדל וגדל בין פגישה אחת עם רופא המשפחה לאחרת, והמצב משתפר באיטיות רבה. לעיתים אני חושבת לעצמי שאולי הבעיה הזו היא לא רק במערכת העיכול הפיזית, אלא גם במחשבתית, מאחר ולוקח לי יותר זמן מלאחרים לעכל דברים ולהבין מה הולך מול עיניי. ובכן, חילוף החומרים האיטי הזה היכה בי בשבוע האחרון – שבוע מיוחד במינו. ב25 באוגוסט נכנסתי, יחד עם עוד עשרות אלפי בריטים, ליקום אחר בשם רדינג. ביקום הזה צפו לי מפגשים עם פאלפ, אינטרפול, אלבואו, סטרוקס ועוד ירקות מיוחדים. מי שהשמות הרשומים פה עשו לו עקצוץ בלב יכול להבין שהציפייה שלי הייתה בשיאה. אבל לא ארחיב על החוויה הזו (שהייתה כך לטוב ולרע) אלא על מה שהיווה גראנד פינאלה לכל המסע הזה – ההופעה של אינטרפול בישראל. אחרי שנשבעתי לעצמי אמונים, והבטחתי שההופעה במדריד של שלושת המוסקסקיים לא תהיה האחרונה שאראה בחיי, קפצתי על ההזדמנות לראותם ברדינג. לא ידעתי שהניו-יורקרים מכינים לי קינוח מתוק במיוחד פה בארץ.

אחרי שלושה ימים עמוסים בהופעות טובות ופחות טובות (ג'ארד ליטו על הבמה היה ותמיד יהיה שחקן) בפסטיבל רדינג הבריטי, השיא הגיע דווקא בחזרה לארץ. מה שחשבתי יהיה מסע מורט עצבים מנתב"ג לביתן 1 בתל אביב היה ההיפך הגמור. כאילו הגורל נכנס ושם מחסום לכל מעצור שיעכב את פנינה ואותי מההופעה. אחרי תסבוכת דרכונים שנפתרה בעניין של דקה-שתיים ותור שומם לדיוטי פרי, מצאנו את המוצ'ילות שלנו כבר לנגד עינינו. אחרי שויתרנו על מונית ב130 ש"ח, תוך 4 דקות הגיעה רכבת ואחריה נהג מונית לארג' שלקחו אותנו לדירתה של אדווה האדיבה במיוחד, שהסכימה לעשות בייביסיטר למטענים שלנו בערב כה מיוחד. אם לא אמרתי לה מספיק תודה, אז הנה עוד אחת גדולה (יש עוד אחת בסוף)!

תוך 10 דקות ברגל הגענו למתחם – מרוב התרגשות שיגעתי את פנינה בהליכה מהירה מדי וגם עקפתי כמה אנשים בכניסה, קנינו שתייה ושמנו פעמינו לכיוון הבמה. כמה שמחתי כשהאדם הראשון שראיתי באולם היה איילת – אותה שותפה אהובה מההופעה ההיא במדריד. מה גם שיצא שעמדנו בערך שורה שלישית ממש מול פול, דניאל וסאם.

יסלח לי ערן צור וכרמלה גרוס ואגנר – אבל לא בשבילם התכנסתי ורצתי מנתב"ג. רק אגיד שלבחור הזה יש כריזמה מיוחדת משלו, במובן הטוב ביותר של המילה. לא לקח הרבה זמן עד שמסמרי הערב עלו על הבמה – ואינטרפול התחילו את הופעתם. בישראל. עדיין קשה לי להאמין. ההופעה התחילה באותה מתכונת כמו ברדינג: "סקסס", אחריו "סיי הלו טו דה איינג'לס" שתמיד מעלה את סף האדרנלין לשיאו ו"נארק" הכל כך אהוב מאלבומם השני. נראה היה כי אין חדש תחת האפלה הניו יורקית, עד שהשוק והדמעות הגיעו ב"הנדס אוויי". ברדינג הביצוע של השיר הזה היה מרגש, אך הקהל הבריטי היה מרגש כמו ביצה סרוחה. בישראל, זה היה כבר אחרת, הספיקה לי איילת אחת כדי לעלות את השיר הזה ברמה מרגשת אחת יותר. "בריקייד" החזיר את האדרנלין למקומו, אבל הוא עמד לקבל מכה קשה עם קלפים חזקים כמו "ליף אריקסון" ו"דה ניו" שבאו מיד אחר כך והזכירו לי ימי צבא קרים בהם הייתי שוכבת על שק השינה וחולמת על ניו יורק בחורף.

את המיקרופון מחזיק, ובדרך עוד כמה נשמות. התמונה צולמה ע"י אריאל עפרון

הקשר של הלהקה עם הקהל היה רגיל – כמה תודות מדי פעם מפיו של פול והצגה של שירים שזה עתה סיימו לנגן מולנו. קסלר הסתפק בפיזור חיוכים לכל עבר וכמובן שצ'יפר עם הנפת האצבע שכבר כל כך מזוהה איתו בקרב מעריצי הלהקה – ההבעה הקסלרית האולטימטיבית. רק פעם אחת פול דיבר (די) באריכות לקהל כאשר סיפר שזו הפעם הראשונה של הלהקה בארץ וכמה שהיא יפה. איך אני זוכרת את כל זה כל כך טוב?כי מיד אחרי זה הגיע הרגע הקתרטי ביותר בחיי – דניאל ופול ניגנו את אותם אקורדים פשוטים בזה אחר זה, ו"NYC" יצא לדרך. בהתחלה התייפחתי עם ראשי בין הידיים, עד שפנינה אמרה לי "במקום לבכות, תסתכלי עליהם מנגנים את השיר שלך". איילת החזיקה אותי מליפול, באיזהשהו שלב לא הרגשתי את הרגליים ופנינה שחיבקה אותי מאחור החזירה אותי לסוג של מציאות. (ואולי עכשיו זה הזמן להתנצל על מחיצת היד, סורי פנינושקה 🙂 ) כשהיא הזמן לשורת המחץ, שכחתי מכל סטרפסילס אליו זעק הגרון עוד מרגע הנחיתה בארץ וצעקתי

It's up to me now, turn on the bright lights

הגרון שלי גסס רק אחרי שצעקתי "THANK YOU" צורב, בהוראת פנינה. אבל שזה יגרע מכל החוויה? את המשך ההופעה ביליתי בפנטומימה של מילות השירים, אבל הקסם לא פג. היה את "לנגת' אוף לאב" הכל כך אהוב, "אנטייטלד" האופטימי והסיום היה אנרגטי במיוחד עם "נוט איבן ג'ייל" ואיך אפשר בלי "אובסטיקל 1". כאילו עברה רק חצי שעה, נפרדו חברי הלהקה מהקהל – פול הציג את כולם, וסאם לא חיכה דקה וכבר רץ למיקרופון להציג גם את פול ואותנו.

איפהשהו בין אור לאפלה. התמונה צולמה ע"י אריאל עפרון

איך שהאורות הבהירים נדלקו רצנו לכיוון עמיחי, מדריך ההחתמות הראשי לישראל. כשהגענו אל אחורי האולם – היינו חבורה של כמה וכמה אנשים – המאבטחים כבר חישבו אסטרטגיה לבניית חוצץ בין הלהקה שעומדת לצאת למעריציה. כששלושת הבחורים יצאו כבר לא הייתי אני – חוויה חוץ גופית היא קלישאה והיא גם אמת. הכרחתי את עצמי להכיר בכך שפול בנקס – גיבור מוזיקלי במלוא הדרו – נמצא מולי.  בזמן שהוא חתם לי על "Turn on the Bright Lights" עשיתי עיבוד נתונים מהיר במיוחד שבסופו כל מה שידעתי להגיד לו היה תודה על הערב הכי נפלא בחיי. בחצי נימוס חצי שוק הוא הביט בי ואמר "Oh, that is so sweet". להסתכל ישירות אליו לא יכולתי (ומי שהשכיל לראות את עיניו יודע בדיוק למה). לאחר מכן הייתי חסרת מילים וכל מה שנשאר זה לצעוק לדניאל בפאניקה שיבוא לחתום ו"תודה" קטנה לסאם, שהבטיח שאף פיסת  נייר לא תישאר לא חתומה בסוף הערב. פול נפרד מכולנו עם "ביי" פשוט.

לא הביישנית מצטלמת עם פול בנקס. ותודה לעטר רפפורט שדווקא כן צילמה את הרגעים האלה.

התיישבתי. ניסיתי לעכל. והנשמה שבילתה מחוץ לגוף שבה אליי ובפעם המי יודע כמה בערב- התייפחתי. חלום גדול התגשם ורציתי רק עוד – עוד הופעה, עוד NYC עוד מפגש בו אהיה יותר רהוטה. מה שהתחיל בתור יום רגיל בחזרה הביתה הפך לחוויה סוריאליסטית ובלתי אפשרית מטאבוליסטית. גם כשאני כותבת מילים אלה, אני לא חושבת שאני מבינה את גודל האירוע. מה שכן, זיכרון הערב הזה ישרת אותי לעוד הרבה זמן, במיוחד ברגעים קשים, ויזכיר לי תמיד מאיזה מילים האדם שאני נולד.

לפני סיום, אני רק רוצה להודות לכמה אנשים, אחרי הכל, זכיתי בערב הזה בסוג של אוסקר ייחודי.

  • לפנינה ואיילת – שותפות לאהבתי המוזיקלית, אילו שיבינו או ינסו להבין את המישיגנע שאני בעסקים בידוריים שכאלה. בלעדיהן הופעת מוזיקה היא לא הופעת מוזיקה.
  • לעמיחי – הלורד המחתים, שאני מקווה ישתף את כולנו במסעותיו בשבוע האחרון, ביקש את NYC מהחבר'ה כשפגש אותם ומי שדאג להכיר לי את הבחורה באה.
  • לאדווה – לא מכירה אותי, לא יודעת מי אני, אבל נותנת בשמחה להשאיר את המוצ'ילות הכבדות אצלה בדירה. זה לא עניין של מה בכך!
  • ותודה לכם שקראתם, כמובן. במיוחד אם החזקתם מעמד עד פה.
מודעות פרסומת

9 תגובות (+הוסף את שלך?)

  1. mayka26
    ספט 06, 2011 @ 15:03:29

    כתבה מדהימה חן!
    תענוג צרוף, והרגשתי כאילו הייתי שם איתך…. איזו התרגשות!!!!
    אז מה היית גם ברדינג? פגשת גם את אהוביי- muse?

    הגב

  2. בחורה ליד הוואן של אינטרפול
    ספט 06, 2011 @ 20:29:54

    לא יכלת להסתכל על האור המסנוור?!(פול בנקס) תקשיבי… הרגע הזה שהמבט שלו הצטלב בשלי לאיזה שניות ארוכות היה רגע מכונן …הקרח הכחול הזה בעיניים גרם לי להתאהב בו קצת ולא באתי מאוהבת חחחח

    הגב

    • himandshe
      ספט 06, 2011 @ 22:37:24

      להתאהב בו *קצת*???? 🙂

      הגב

      • בחורה ליד הוואן של אינטרפול
        ספט 07, 2011 @ 01:04:04

        חחח אני אסביר…אני שנים מקשיבה להם ואף פעם לא ראיתי את פול בנקס בתור גבר אטרקטיבי…(סורי, עניין של טעם…) אבל הרגע הזה שהם יצאו אחריי ההופעה שהוא נפרד מכולם בביי ואז הוא הסתכל אליי אחרונה ולשנייה ארוכה חייך אליי – בשניות הקצרות האלה הכחול הזה של העיניים שלו הזה היכה בי…אחחחחח ..משהו קרה…;) טוב כדיי שאני אשתוק אני נשמעת מטופשת…חחחח

      • himandshe
        ספט 07, 2011 @ 18:39:06

        את לא מטופשת, ראי עצמך לקוחה חדשה במועדון המעריצות!

  3. yasmin
    ספט 11, 2011 @ 18:40:23

    הייתה באמת הופעה מדהימה!
    לא ידעתי בכלל שיש אפשרות לגשת אל הלהקה למבט חטוף!
    איך עושים את זה??

    הגב

  4. himandshe
    ספט 11, 2011 @ 19:02:33

    זה תלוי במקום ובסבלנות, לי (חן) יצא רק להחתים בביתן 1 וזה עניין של ללכת אל אחורי האולם ולחכות. וגם זה לא תמיד מבטיח, אבל אפשר לקוות!

    הגב

  5. מעקב קישורים: לקבל קסם ולאהוב לנצח – על ההופעה של בלר בפסטיבל פרימוורה 2013 | himandshe

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: