ג'יין בירקין: לא עוד מופע קאברים

עבור הצרפתים, ג'יין בירקין היא אייקון ענק. כל זאת למרות היותה בריטית למהדרין. לכן, לא הופתעתי לגלות שכמות הצרפתים והפרנקופילים שהגיעו להופעה הייתה לא מועטה. כמו במקרה של כל אייקון, תהיה זו מדונה או בירקין, נדמה שמרגע שעלתה לבמה, את הקהל כבר לא ממש מעניין מה יקרה מכאן והלאה. הוא כבר זכה לצפות באייקון שלו מקרוב. העובדה הזו יכולה להוריד הרבה לחץ מאמן, להפוך אותו לאדיש – אתמול זה לא קרה. בירקין נתנה על הבמה המון, גם אם בכיוון אחר לגמרי ממה שחשבתי שאקבל.

את סיבוב ההופעות הנוכחי שלה מעבירה בירקין עם להקה של פסנתרן, נגנית ויולה, חצוצרן, ומתופף. מינימליסטי. מה שהופך את העיבודים למינימליסטיים עוד יותר – היא העובדה שכולם יפניים. במרץ האחרון התרחשה רעידת אדמה ביפן, ובעקבותיה צונאמי, שהביא גם לסיכון של דליפה רדיואקטיבית מהכורים הגרעיניים באזור. בירקין הזדעזעה מהמצב הקשה, והחליטה לנסוע ולהופיע שם. תוך ארבעה ימים נמצאו ארבעה מוזיקאים יפנים, והורכבה להקה. עם הלהקה הזו היא החליטה להופיע לאחר מכן גם בארצות הברית ובאירופה, ובמסגרת הטור הזה הגיעה עתה גם אלינו. כמו בכל הופעה בטור, גם כאן הועמדה קופה לתרומות למען נפגעי האסון. המטרה: קניית כלי נגינה לילדים יפנים, שכן לדברי בירקין, המוזיקה מרפאת.

כששומעים את המוזיקה של סרז' גינזבורג, גם מי שאינו דובר צרפתית מבין שמדובר בתמצית הזימה עלי אדמות. הדבר אמור בייחוד לגבי אלבום המופת שלו, Histoire de Melody Nelson, אבל לא רק. מכיוון שכך, ציפיתי שגם ההופעה של בירקין תהיה כזו. בירקין, כבר בת 66, הייתה מלאת מרץ על הבמה, נתנה הופעה חמה ומרגשת, אבל קשה לומר לומר שהסקסיות המתפרצת של אותו אלבום הורגשה. העיבודים הג'אזיים-קלאסיים-יפנים האלה לקחו את השירים לכיוון אחר לגמרי. בעוד שגינזבורג היה מלוכלך, בירקין בעיקר אלגנטית.

בירקין והלהקה עלו לבמה באפילה מוחלטת. כשהופעלה התאורה גילינו אותם שם, מבצעים את Requiem Pour un Con – רקוויאם לטמבל, אם תרצו. כמו כמעט בכל שיר של גינזבורג, במקור הוא לא בדיוק שר, יותר מדקלם. בירקין, בניגוד אליו, מצליחה גם לשיר – להתאים את המילים למלודיה, לקצב. העניין בשירים האלה מעולם לא היה הביצוע הווקאלי אלא ההגשה. ההגשה של בירקין שונה משל גינזבורג, ועדיין, מצליחה להפיח בשירים האלה לא מעט קסם.

לאחר מכן בירקין מתחילה לדבר קצת עם הקהל. במשך כמה דקות היא מדברת צרפתית וחלק לא קטן מהקהל מבין ומגיב. בשלב כלשהו גם בירקין מבינה שלחלק מהקהל אין מושג מה קורה – ועוברת לאנגלית.

היא מספרת על גינזבורג: על איך שהוא שינה את הצרפתית, הכניס לתוכה אנגלית. כשהיא מספרת עליו ניכר שהיא נרגשת, שהכל אמיתי, וזה מעניק להופעה נופך אינטימי נהדר.

ב Di Doo Dah, שיר הנושא של אלבומה הראשון, היא נותנת ביצוע מקסים. Balalde de Johnny Jane, שבירקין מזכירה שהוא מתוך הסרט Je t'aime moi non plus, זוכה לתשואות מהקהל.

בשלב הזה אני מתחיל להרגיש שכל השירים נורא קצרים, לא יותר מדקתיים וחצי לשיר, מה שמבטיח שלא נשתעמם לרגע. Ces Petits reins, שיר עם המון משחקי מילים (חפשו בגוגל) זוכה לעיבוד נהדר בו בירקין שוב מזכירה את אהבתו של גינזבורג למשחקי וחידושי שפה. עושה רושם שבשיר הזה, משחקי השפה הגיעו לשיא. Une Chose Entre Autres היפהפה זוכה לעיבוד שונה לגמרי מזה של המקור. כאן הוא מבוצע רק עם פסנתרן, כשבירקין נשענת על הפסנתר ושרה. כל הסצנה נראית כאילו יצאה מסרט ישן.

Comic Strip – שיר מקסים שגינזבורג ביצע במקור עם בריז'יט ברדו – מבוצע פה בחילוף תפקידים. בירקין התחילה לשיר, ובשלב כלשהוא שמענו קולות רקע מתוקים כאלה, שמבטאים כל מיני מילים חסרות משמעות בטון גבוה במיוחד. בכמה רגעים הראשונים הייתי משוכנע שמדובר בהקלטה, אפילו באפקטים, ואז הסתבר שככה נשמעת הכנרת שלה, מסתובבת עם מיקרופון בין היושבים בקהל. בעוד שבירקין ביצעה את החלק של גינזבורג בשיר – הכנרת ביצעה את חלקה של ברדו. כשהכנרת מסיימת את הסיבוב שלה היא שבה לבמה – והיא ובירקין מתחבקות. ניכר בבירקין ובלהקה שהם קרובים מאוד, שיש ביניהם אהבה גדולה. השיר הזה הוא  ללא ספק אחד מרגעי השיא של ההופעה.

בשיר Jane B אני קולט לפתע שלמעשה כל ההופעה הזו מבוצעת על ידי האישה שהיוותה את ההשראה לכל השירים האלו. כל כך הרבה מהשירים של גינזבורג נכתבו עליה ממש, ולשמוע אותה מבצעת אותם זה לא עוד מופע קאברים – זה לשמוע מישהי שהייתה חלק מהותי מאותן יצירות.

לפני שהיא מבצעת את Ah Melody, מתוך מלודי נלסון, היא מספרת שהאלבום לא הצליח בהתחלה. כששומעים אותו היום, וכשיודעים איזו השפעה ענקית היתה לאלבום הזה על אמנים כמו בק, אייר ופורטיסהד, לא ברור מדוע הוא נכשל בזמנו. אני מניח שזה חלק מהקסם, שהפנינה הזו התגלתה רק שנים אחרי יציאתה.

לקראת הסוף היא מבצעת שיר שעבורי היה תגלית של ממש – Baby Alone in Babylone, שזכה לעיבוד יפהפה: מברשות על התופים, חצוצרה מנגנת את המלודיה, הויולה מלווה בשקט. המלודיה הייתה מוכרת לי מאוד. תוך דקה קלטתי שסנטנה השתמש במלודיה הזו בדיוק בשיר Love of My Life.

המנגינה, אגב, לא יצאה לי מהראש כל הדרך הביתה. כשהגעתי,  חפרתי קצת באינטרנט וגיליתי ששני השירים מתבססים על יצירה אחרת – הסימפוניה השלישית של ברהמס.

אחרי שהלהקה ובירקין סיימו את ההדרן הקהל קם על רגליו והריע ממושכות. ניכר שבירקין לא לגמרי ציפתה לקבלת הפנים החמה שקיבלה מהקהל. ממש ראו לה על הפנים את הכרת התודה שהיא חשה על האהבה הגדולה שהקהל העניק לה. כנראה שגם אייקון יכול לפעמים לשכוח שהוא כזה.

מודעות פרסומת

תגובה אחת (+הוסף את שלך?)

  1. Tali Birenberg
    ינו 16, 2012 @ 04:27:26

    יופי של כתבה!!
    לא יכולתי לתאר יותר טוב את מה שהיה שם
    אכן הופעה חד פעמית
    EPIC
    במילה אחת.

    הגב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: