אלבומים חדשים בספונטניות

פינת יאא"י, להזכירכם: פינת האלבומים החדשים של 2012, מצרפת אליה בכבוד רב כמה אורחים חדשים. השנה הזו רק הולכת ומשתבחת, ועוד לא הקשבתי לחדש של השינז!
בלי הקדמות, הנה כמה צעצועים נחמדים לאוזניים:

Andrew Bird – Break it Yourself

גיבור הכינור חזר! אחרי אלבום כמו "Noble Beast", שנשמע אז יותר נגיש מכל יצירה אחרת של הבחור, הוא בא והוציא את האלבום הזה. בירד ידוע באוצר המילים העשיר שלו, הוא מאוד מתוחכם – יודע לבלבל אחד עם שורה אחת ויחידה, הוא לווה מכל עולם אפשרי ולא ממש מגלה אם מדובר במטפורה או אולי באמת הוא מדבר על בעיית הדבורים? גם פה אפשר לגלות את זה, ולהבין את המשורר פה היא לא משימה קלה. אבל המוזיקה – כמו כפית מלאה בדבש שעושה נעים בגרון ומתפשט לו בכל המקומות הנכונים. "Break it Yourself" מתחיל באופן מטעה – השיר הראשון, "Desperation Breeds", כשמו כן הוא מייאש בעצבותו. לוקח זמן של דקה וחצי, הכינור שב לאזן את הלך הרוח, ופריטתו של בירד על כלי המיתר מזכירים יותר ישיבה רגועה באי טרופי מרוחק, והאווירה הזו נשארת לאורך כל היצירה בת השעה. כל שיר שמתקדמים, האי הטרופי מיטשטש ותפאורה חדשה נבנית: אנדרו בירד בתוך אסם אי שם בערבות אמריקה, משתעשע עם הכינור ושורק מדי פעם לצליליו. עקצוצי קאנטרי באים מדי פעם – הPedal Steel. הו, הPedal Steel מפנק בצליליו הנוגים, הקסילופון מטפטף ברגעים נכונים וקולו של בירד ממשיך בפשטות המוכרת שלו. לא הקשבתי לאלבום הזה מספיק, אבל רק על החיוך שנסוך על פניי בכל פעם ששיר אחר התחיל מתוך האלבום הזה, סימן לי שיש צורך פה להעביר את הבשורה הלאה. ציון יאא"י: 8.5 אחרי מספר מועט של הקשבות אז יש לקחת בערבון מוגבל.

כדי להעלות קצת את החשק, הנה הדואט של בירד עם אנני קלארק מ"סנט וינסנט":

Soko – I Thought I was an Alien

יש משהו נחמד באמן שמתחיל את אלבום הבכורה שלו עם הצהרת כוונות. סוקו, זמרת-יוצרת צרפתייה, לא משאירה מלא מקום לתמיהה – "אתם תגלו אותי דרך שיריי\אז היד שלי תישבר ותיפול לדיכאון…ואני מקווה שלא תשנאו אותי עד אז". הבאס נותן קצב ויגרור כל אחד לחשוב שמדובר באלבום פופ יומרני, אבל בשיר השני מתגלים הפנים האמיתיים של האלבום. "I thought I was Alien" מתחיל את המסע של סוקו בין פריטה חוזרת אחת על הגיטרה לאחרת. קולה השברירי של הזמרת נע בין דיבור לדיבור חלוש וכאוב שחושף פצעים מהעבר שלה, עבר של זרות, מערכת יחסים דורסנית עם בחור מכור לסמים, והתלבטות בין בחורים אחרים ומכוערים. ככל שהפרטים יותר אינטימיים, הם גם יותר קשים, אך קולה הלוחש גובר על המוזיקה מאחוריה. בעודה מכניסה אותי תחת כנפיה, סוקו החלה לחנוק אותי במידת מה, והגעתי למסקנה שיש גבול לכמה אפשר לכאוב ולהביע את זה. בשלב מסויים, הרגשתי שהפריטות החמדמדות הן רק תירוץ, וכל מה שרצתה לעשות היוצרת היא להקיא הכל בלי חשבון. אולי הבעיה היא אצלי, אחת שמעדיפה את הזמרות שלהן לא מאוזנות בקולן (כמו פיג'יי הארווי ופטי סמית') או לא מאוזנות בכלל (כמו קרן או ואליסון מוסהרט), אבל הרגשתי כאילו ממאזינה פשוטה של מוזיקה, הפכתי למאזינה קשבת לספר שבכלל לא רציתי לקרוא. "אתה אוהב את העולם יותר מאשר שאתה אוהב אותי" היא אומרת בבכי ב"Treat your woman right", ועד שהיא מגיעה לפואנטה המאוד חזקה – כבר מאבדים את הסבלנות. לסוקו קול חמוד, כנות מדהימה, נפש רגישה ומזדהה, אך 15 שירים של זה הם אולי יותר מדי. ציון יאא"י: 6.03

בכייני? או כאב שרק מי שמבין יבין? אני בכל מקרה שומרת את האלבום לכש…

עד הפעם הבאה, שלדעתי תהיה בקרוב מאוד,

שיהיה המשך שבוע מוזיקלי ומשובח
חן.

מודעות פרסומת

2 תגובות (+הוסף את שלך?)

  1. מיכאל גינזבורג
    מרץ 26, 2012 @ 23:58:31

    מצפה להאזין לצמד האלבומים הללו בקרוב, סקירה נהדרת חן 🙂

    הגב

  2. Dror Blumberg
    מרץ 27, 2012 @ 00:09:41

    במילה אחת מעולה ! ב3 מילים – חן הוניג תודה!

    הגב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: