רופוס ויינרייט: ניצחון המוזיקה על הנסיבות

ישנם מספר משתנים שקובעים את מידת ההנאה, מידת ההתרגשות, מהופעה. באופן כללי, ניתן לומר כי יש שלושה משתנים מרכזיים: האנשים, האמן, המיקום. אבל בסופו של דבר, הכל מתנקז לכדי דבר אחד: האנשים מסביבך, החיבור איתם. הרי מדוע אנחנו הולכים להופעות? למסיבות? בגלל האנשים. יכולנו לשמוע את השיר, ואולי אפילו להתפרע, לבד בחדר. יכולנו לראות את ההופעה בDVD. אלא שברור לכולנו שזה לא אותו דבר. האם המופע של רופוס ויינרייט אמש (ראשון) בחוות רונית עמד במבחן הזה? כן ולא.

יש לומר, זו לי הופעה ראשונה בחוות רונית. כשהגעתי, הופתעתי לגלות גן אירועים לכל דבר ועניין. בהתחלה חשבתי לעצמי שאופי המקום מאוד אלגנטי. כמה שניות אחר כך, הסתבר שיש בופה. אוקי, חשבתי לעצמי, נשתמש בכתבה בכל מיני פרפראזות על חתונה, כשרופוס הוא החתן, הופעה תחת כיפת השמיים וכדומה. ואז כל האלגנטיות נעלמה. תורים ארוכים מדי, הבלאגן חוגג.

אחרי שכל הבלאגן הזה (לכאורה) נעלם, והקהל פנה להתיישב באמפי. גם שם, הסתבר, לא נגמרו הבעיות, כמו למשל השורות הראשונות שהתחילו ממרחק רב מדי מהבמה. הדברים הקטנים האלה משפיעים על ההופעה. הקשר בין הקהל לאמן נפגע. כמו כן, במהלך המופע התפתחה טיילת סביב האמפי, כשאנשים לא נשארים במקומם, ומטיילים בכל המתחם. דבר כזה לא יכול לקרות בחלל סגור, ופוגם קשות בהנאה מההופעה, שכבר אמרנו, נובעת מהקהל.

חרף כל הבעיות הללו, ההופעה עצמה, אובייקטיבית, הייתה מצויינת. אחרי פתיחת אקפלה יפהפייה, עם חושך מוחלט על הבמה, האור נדלק, ומתגלה לנו רופוס עם משקפי שמש ובגדים צעקניים משהו. מתגלה לנו גם הלהקה שלו, בת שישה נגנים ושתי זמרות.

ויינרייט ניסה, וגם די הצליח להתגבר על בעיית המרחק, והתקשורת שלו עם הקהל הייתה נפלאה. הוא היה כנה, רגיש, מצחיק ופתוח. בדיוק כמו שהקהל הישראלי אוהב. כשהוא מגיע לWelcome to The Ball, אחד השירים החזקים באלבום החדש והמצוין שלו, בהפקת מארק רונסון, העניינים מתחילים לזוז. העיבוד מעולה, הקול שלו באמת מדהים, ההגשה נפלאה. ב Song of You, שויינרייט מגדיר כשיר שקשה לבצע, הוא נותן דווקא ביצוע מושלם, עם איזון מדוייק בין הקול שלו לליווי העשיר של הלהקה.

לאחר מספר שירים, ויינרייט יורד מהבמה, ומעלה שוב את זמרי החימום שלו, כאשר כל אחד מהם מבצע שיר של אמו של ויינרייט. בשלב הזה ההופעה הופכת לטיילת בחזרה לבופה. הביצועים היו טובים, ועדיין, הקהל בא לראות אותו.

בהמשך, רופוס לוקח אותנו לטיול מסביב לעולם, עם שירים על יריחו, לוס אנג'לס, ואירופה ב Perfect Man הנהדר, מהאלבום החדש. עיבוד עשיר להפליא. כשהוא מגיע ל Going to a Town, אולי הלהיט הכי גדול שלו, הקהל מגיב כפי שמצופה ממנו, בתשואות. עושה רושם שהעניינים בין הקהל לרופוס מתחילים להתחמם.

אחרי שני שירים נוספים ויינרייט חוזר להדרן, הקהל, בשעה טובה, יורד לאורקסטרה, ומסתבר, לראשונה, שיש עוד אנשים מסביב. אחרי שני שירים לבד עם הפסנתר, רופוס מבצע עם הלהקה את Bitter Tears המעולה מהאלבום החדש, ובאופן אירוני משהו, הדמעות המרות הללו דווקא השאירו טעם טוב בפה עם ביצוע נפלא.

הביצוע היה כל כך נפלא, שהקהל, שכאמור סוף סוף התקרב לבמה, גרם לרופוס לחזור להדרן נוסף, שברור לגמרי שלא היה מתוכנן, עם Cigarettes & Choclate Milk וPoses הנפלא. הקהל יצא מגדרו.

בסופו של דבר, ויינרייט ניצח את חוות רונית. ההופעה עצמה, כאמור, הייתה נפלאה. לו רק הייתה מתרחשת במקום אחר, היא הייתה, כנראה, מושלמת. אבל לכם, שלא הייתם אתמול, יש אפשרות ללכת הערב, יום שני, לרדינג 3 בנמל תל אביב, ולראות את רופוס ויינרייט והלהקה המעולה שלו, במקום שיאפשר לכם להנות מהם באופן מקסימלי. ואין לי ספק שכך אכן יהיה. אל תהססו. אני כבר מקנא בכם.

מודעות פרסומת

3 תגובות (+הוסף את שלך?)

  1. עידו
    יונ 04, 2012 @ 08:52:16

    לא רוצה לבאס, אבל שני ההדרנים היו מתוכננים מראש ומתוקתקים בהתאם.

    הגב

  2. מעקב קישורים: אלבומי השנה 2012: הופעות או לא להיות « himandshe

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: