מוזיקיטש

לפני הכל: רוגל אלפר נשא אתמול בלילה נאום פרידה (או יותר נכון: שירת גננות) בתוכנית האחרונה שלו ב"ינשופים", הוא אמר שלום ולא להתראות לערוץ 8 והשאיר צופים אדוקים כמוני עם תקווה שאולי זו לא סופה של התוכנית הכי תרבותית שראיתי בטלוויזיה. כן, הייתה להם שפה אליטיסטית, מושגים שרק כותבי "האנציקלופדיה של הרעיונות" מכירים, מודי בר-און היה סקרן מדי בשביל לתת לאנשים לענות תשובות מלאות על מה ששאל, ומדי פעם הפאנל של אלפר הוציא את הדיון מהתרבות – אבל התוכנית הזו סיפקה אסקפיזם איכותי אל עולמות קרובים אלינו מנקודות מבט שלא רואים בחדשות, ובתוכניות אחרות ששודרו באותו זמן. עכשיו זה נגמר, ומה שנותר לי זה גם להגיד שלום ובבקשה, בבקשה יפה, בבקשה יפה יפה, שיהיה גם להתראות…

פסקה אחת הספיקה, עכשיו נרד קצת בסולם התרבות:

קיטש, יופי ומוזיקה

אתחיל בהצהרה: כיאה לכל בן אדם אשר אוהב נוסטלגיה – אני בחורה של שידורים חוזרים. הטלוויזיה יכולה להביא לי ממיטב הסדרות החדשות (מד מן ו… מד מן), אני יותר איהנה לחזור לדמויות שהכרתי שנים, כאלה שאני יודעת היכן התחילו ואיפה הן ימצאו את סופן. יש את השידורים המאוסים של "חברים" ו-"בנות גילמור", שאני בטוחה שאחזור אליהם ברגע שיעלו אותם עוד פעם, אבל יש סדרה אחת שכל חזרה אליה היא ברכה מבחינתי והיא "מגרש ביתי" – שיבה אל העיירה הדמיונית "טרי היל", אל המשולשים הרומנטיים, המתח המיני, המשחק האיום והנורא, למשפטי המחץ הספרותיים בסיום כל פרק, ובעיקר (נו… זה היה אמור להגיע) למוזיקה.

כל צפייה בפרק מ"מגרש ביתי" היא פתח חדש למה שהיה לעשור הקודם להציע בכל ז'אנר אפשרי: פולק, קאנטרי, פופ-פאנק, אינדי-רוק, אינדי-שמוק וכד'. יוצר הסדרה מארק שוואן הביא ממיטב השירים של היוצרים האמריקאיים וגם כמה זרים, והשתדל להכיר לצופים את השירים שיגרמו לכל אחד להקשיב לאלבום שלם – אלה שמתעלים על הטיפוסי, ובסופו של דבר מתבררים כהיחידים ששווים הקשבה מכל האלבום.

אלף פסיכולוגים לא יצליחו להגדיר את האהבה שלי לסדרה הזו – לכל נשיקה או פרידה של לוקאס ופייטון, להשראה שהנה אני מודה שכמה דמויות לפעמים משרות בי, הבגדים של ברוק, והדרמה המופרזת שכיף לפעמים לגלגל את העיניים מולה. אך העלילה היא לא העיקרית – המוזיקה שמתנגנת מסצנה לסצנה לא רק מגדירה את המצב בתוך המסך הקטן אלא גם יוצאת החוצה ומובילה אותי לחשוב על המסך הגדול בו אני חיה. ואם לא לחשוב יותר מדי, אז לפחות ליהנות ממלודיות ממכרות.

בכל מקרה, בשביל מה אני פה אם לא לשתף אתכם עם כמה אוצרות – האזנה נעימה!
(ואם יש מומחה לוורדפרס או כל דבר אחר שיכול ללמד אותי כיצד אני מוסיפה פלייליסט מסודר של שירים בלי ללנקק כל הזמן ליוטיוב, אני אשמח לעצה או שתיים)







מודעות פרסומת

2 תגובות (+הוסף את שלך?)

  1. מיכאל גינזבורג
    יונ 20, 2012 @ 19:05:55

    לייק!

    הגב

  2. ori
    יול 03, 2012 @ 18:28:05

    יש פה כמה שירים+להקות שלקחתי איתי הלאה, trespassers william ממש ממכרים , לא היכרתי אותם עד עכשיו, אבל היי… בשביל זה נכנסתי לכאן מלכתחילה 🙂

    הגב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: