לאכול, להתעלל, לאהוב

הבדיחות על חשבונו. הרמן הסה.

הרמן הסה צחק עליי. הבטחתי לו שאזכור את סוד החיים של סידהארתא, הלכתי איתו בין צעדים של תשוקה לבין אילו של חברות אמיתית וחשבתי שהצלחתי להבין מה כל הסיפור בחיים האלה. הנה כבר הספקתי לשכוח, אז הרמן הסה צחק עליי.

כשמר פרידריך קליין מסיפור אחר ברח מהתחייבות חוקית קודמת, מאישה וילדים, והלך לחפש לו ריגושים עם נשים מסתוריות מכל הסוגים, נשאבתי לתוך המחשבות האובדניות שליוו אותו. פרידריך קליין לא הצליח להימנע ממחשבות טורדניות כאלה, גם באירועים של מגע אנושי, הוא ידע שהלמטה מחכה לו – השד הזה פיתה אותו לסדיזם רוחני והשאיר פצעים מתוקים בכל חור פנימי. סוכרים ושומנים ניסו לעזור למלא את הריק המזדהה שלי, ובסופו של דבר זו הייתה בשורה טובה שהגיעה לאוזניי השבוע ונשקה לשלום מאותו שד. הקמתי לי כנופיה של אינדי רוק יחד עם חברים מוכרים מפוסט אחר, וביחד עם השירים שלהם לחמתי בקרציות השליליות. אבל לא, רבותיי, אני לא זו שאצחק אחרונה – אחרי הכל, מדובר פה בהרמן הסה. מהורהר ככל שהסופר היה, אצן המחשבות שלי יעקוף את כולם בסיבוב, אבל תמיד יישאר אחרון. לפחות הווקמן, הכנופייה ההולכנית שלי, עושה איתי את המסלול הזה כל פעם.

הכנופיה\הלהקה. מה שתרצו. ווקמן.

כבר תקופה ארוכה שאני צוחקת וצועקת ווקמן, כבר כתבתי על זה, כבר הטרדתי את קרוביי עם פרטים לא ממש חשובים עליהם, וגם שלחתי ללהקה מכתב כי היה יותר מדי על הלב – ספסל שלא סובל ישיבות ממושכות ומחפש לו צבע טרי אחר. ביחד איתם הרשיתי לעצמי להצביע בגיחוך על יצירותיו של הסה, זמן מועט לפני שהוא צחק אחרון. השמחה שלי הייתה מהולה בקולו של המילטון לייטהאוזר, והגיטרות צייצו לי בכל בוקר מתוך מערכת הסטריאו והעירו אותי לשמש הרבה יותר בהירה. היום היה זוהר במיוחד כשהודיעו הווקמן כי הם מגיעים להופעה בארץ – חברה התקשרה למקום העבודה שלי כדי להעביר את ההודעה והרגשתי את האושר הזה – חסר משמעות ככל שיהיה – ככה הוא אמיתי. הווקמן מגיעים להופיע בארץ. כמה תירוצים חיפשתי לכתוב עליהם פה, לשפוך את הצבע שלהם על כל הכחול של הפייסבוק שלי, והנה הסיבה העילאית.

לכן, אני מכריזה בפניכם על פתיחת פינה חדשה ללהקה המיוחדת הזו (וגם בשבילי, עמכם הסליחה) – כל מה שרציתם לדעת, וגם לא, על מי שבעזרת כל מה שיש למעלה או למטה לא יבטלו את הופעתם ב14 באוגוסט במועדון הבארבי בתל אביב. הרמן הסה לא יהיה שם, וטוב שכך, אבל אתם – זה כבר סיפור אחר.

נתחיל עם השיר שהתחיל הכל, ומשם, נראה לאן נגיע. הרשו לי להתנצל עוד פעם שאני חוזרת על עצמי, אבל שיר שמתחיל הכל, יתחיל הכל תמיד. קריאה נעימה!

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: