כנסיית השכל והתזמורת האנדלוסית: בשדרות ספרד

המופע אמש במשכן לאמנויות הבמה, התקיים לרגל 20 שנות פעילות לכנסיית השכל. התזמורת האנדלוסית הים תיכונית אשקלון, ובעיקר המנצח המבריק שלה, תום כהן, היו אחראים על העיבודים. המופע היווה הוכחה לכך שגם אחרי 20 שנה, כנסיית השכל נותרה להקה יוצאת דופן בנוף הישראלי, להקה שלא איבדה מכוחה, וממשיכה להעז ולחדש כל אלבום מחדש.

ב2007 יצא אוסף כפול לכנסיית השכל בשם "אוטוביוגרפיה". כיום, לצערי, הוא כבר לא מודפס (כמו גם אלבומם השני "קח שירים", שהודפס בכמה מאות עותקים בלבד, וחבל). האוסף הצליח מאוד בזמנו, הביא את הכנסייה לקיסריה ולאמפי פארק רעננה להופעות מלאות לגמרי, והכניס אותם סופית למיינסטרים. התהליך שהחל אז נחתם אמש בבית האופרה, בהופעה שלקחה את הקטלוג שלהם למחוזות אחרים.

"אוטוביוגרפיה" כלל עיבודים קלאסיים לקטלוג של הכנסייה, מידי המעבד המבריק עמי רייס, שעיבד באופן דומה גם את הקטלוג של אהוד בנאי לאלבום החדש והנהדר שלו – "באופק אחר". העיבודים של עמי רייס ב"אוטוביוגרפיה" לקחו את השירים של הכנסייה למחוזות האירופיים, כמו למשל השילוב של קטע האביב מ"ארבע העונות" של ויולדי. אם נדמה את השילוב המערבי-מזרחי של הכנסייה למטוטלת, הערב הם לקחו אותה לכיוון ההפוך, ובעיניי הקרוב יותר לחומר המקורי שלהם, אל הכיוון המזרחי, האנדלוסי.

המוזיקה האנדלוסית התפתחה ממוזיקה עיראקית, כשמוזיקאי עיראקי היגר לספרד, ופיתח שם את הסגנון הספרדי-ערבי הזה, באיזור אל-אנדלוס, ספרד המוסלמית. הסגנון האנדלוסי היווה מארג מוזיקלי של השעות נוצריות ספרדיות עם מוזיקה ערבית. השילוב של המוזיקה הזו עם הקטלוג של הכנסייה מרגיש טבעי הרבה יותר מהשילוב עם המוזיקה הקלאסית-אירופאית, וחרף היותו פחות מיוחד ומקורי, גם השילוב הזה יצר מופע נפלא.

המופע נחלק, בעיני לפחות, לשני חלקים. הראשון היה שקט יותר, ואילו השני הרים את הקהל על רגליו, עד לסוף ההופעה, למעשה.

החלק הראשון כלל פתיחה אינסטרומנטלית יפה של התזמורת, והכנסייה עלתה לאחריו לביצוע של "מעל הים", הסינגל הראשון מתוך הפרוייקט המשותף לכנסייה ולאנדלוסית. לאחר מכן בוצע גם הסינגל השני שנבע משיתוף הפעולה הזה, "תני לי". התזמורת הורגשה מתאימה במיוחד, באופן טבעי, בשיר "ווהרן ווהרן", שהושר באלג'יראית, שעושה רושם שיורם חזן יודע מהבית, כמו גם מרוקאית שבה השתמש בהמשך. "שקט" זכה לביצוע יפהפה באמת, ומי שמכיר את הביצוע שלו ב"אוטוביוגרפיה" זכה להאזנה מרתקת, שהראתה כמה השיר הזה יכול להימתח סגנונית.

ריף כהן האופנתית-משהו, בימים אלה, שחיממה לפני ימים מספר גם את הרד הוט צ'ילי פפרז בפארק הירקון, עלתה להתארח בשלושה שירים – אני מאמין, בביצוע משובח, האויב נמצא בפנים, ואף זכתה לכבוד לא קטן, כשהאנדלוסית ביצעה עיבוד לשיר שלה – Jame. בחימום שלה לפפרז היא פחות הרשימה, לטעמי. סביר שהיא מאוד התרגשה מהמעמד ומכמות הקהל. במשכן, לעומת זאת, היא הייתה מאוד מרשימה, ובמידה רבה פתחה את חלקו השני של המופע – החלק שנועד להרים את הקהל על רגליו, וכך אכן היה.

ב"מה נשאר" הנהדר הקהל באולם כבר היה על רגליו, ולמעשה לא התיישב עד לתום ההופעה. "למיה יש אקדח" גרר שירה של הקהל כולו, ו"השיר מהגן" בכלל הפך את המשכן המעונב כל כך לרייב המוני ויפהפה. "תנו לי לשתות", הלהיט הכי גדול מ"אוטוביוגרפיה" שזכה שם לעיבוד יווני משהו, לא הצליח לטעמי להשתחרר מהעיבוד ההוא, ונשאר יווני למדי, אם כי הביצוע שלו היה מצויין גם כן, ולא אפשר לקהל לחזור ולשבת. אחרי "ידיים למעלה" ההמנוני, הלהקה ירדה מהבמה.

בהדרן אפשרה הכנסייה לקהל לנוח קצת, עם ביצוע ל"היינו עושים אהבה", והקימה אותו שוב עם ביצועים נפלאים ל"איך זה מרגיש" ו"תגידי שטוב".

הכנסייה והאנדלוסית הצליחו ליצור שילוב נהדר, שפעל על הקהל בצורה מרשימה מאוד, ריגש כשצריך, הרקיד כשצריך, ובעיקר השאיר חיוך גדול על הפנים לכל מי שנכח באולם. הקהל עמד דקות ארוכות והריע ללהקה ולתזמורת.

לסיכום, הייתה הופעה נפלאה. אפילו התאורה הייתה מבריקה לגמרי ושירתה את המוזיקה בצורה מושלמת. כל שנותר כעת הוא להמתין לאלבום שצפוי לצאת בשנה הבאה, ובו הכנסייה והאנדלוסית משתפות פעולה לאלבום שלם. צפויה לנו יצירה מרתקת.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: