מארק לאנגן בבארבי: נותן למוזיקה לדבר

לפני ההופעה היה לי ברור שבפתיחת הפוסט אני אדבר על האלבום, ועל כמה נדיר זה שאמן מגיע לכאן בטור שמלווה את צאת אחד מאלבומי השנה. ואז הסתכלי אחורה, וגיליתי, לשמחתי, שלמעשה לא מדובר במקרה כל כך נדיר. רק לפני כמה ימים ראינו בבארבי את Why? הנפלאים, זכינו לראות את פול סיימון אחרי אלבום המופת האחרון שלו, וגם ג'יימס בלייק קפץ לביקור. אז אולי אני סתם פסימי. אבל הנה, כמה ימים אחרי Why? זכינו לקבל, בפעם החמישית(!), את מארק לאנגן, אחרי אלבום נפלא, Blues Funeral, שהוא לטעמי אחד מאלבומי השנה, וזכה לככב גם בכמה רשימות אחרות.

כאמור, לאנגן מבקר פה הרבה, אם זה עם גרג דולי בגאטר טווינס, אם זה עם איזובל קמפבל, והנה, גם לבד, עם הלהקה שלו. מדהים לראות שחרף התכיפות הגבוהה מאוד של ביקוריו כאן, הבארבי היה מלא עד אפס מקום, כאשר כל הכרטיסים נמכרו מראש. כמו שללאנגן לא נמאס מאיתנו, כך לנו לא נמאס ממנו. עד כדי כך, שבראיון לפני ההופעה, תהה לאנגן "מה יש לא לאהוב בישראל". נדמה לי שכמה ישראלים ישמחו לתת לו כמה רעיונות, ובכל זאת, משמח לראות אמן נהדר שאוהב אותנו כל כך, וחוזר לכאן שוב ושוב.

אם כן, הבארבי היה מלא עד אפס מקום. הקהל, מבוגר יחסית, עוקב אחרי לאנגן על כל צעד ושעל בקריירה העשירה שלו, החל ב Screaming Trees, עבור ב Gutter Twins וב Soulsavers וכלה בשיתוף הפעולה המוצלח עם איזובל קמפבל. כפי שניתן לראות, מדובר באחד האמנים הפורים עלי אדמות, ושמעקב אחריו דורש מאמץ. בכל הפרוייקטים האלה, לאנגן מביא את הקול וההגשה הייחודיים לו, ומצד שני מצליח להשתלב עם כל צד שאיתו הוא משתף פעולה בהרמוניה מושלמת.

הפעם הוא הגיע עם הלהקה שלו, שהייתה, בעיניי, נפלאה ומלאת קסם. כמה מחברי הלהקה נתנו מופע חימום מצויין, שאמנם דרש סבלנות, כי כלל קטעים אינסרומנטליים ארוכים, אבל היה שווה את זה. הלהקה שליוותה את לנגן בהופעה נתנה שואו עשיר ויפה. הגיטריסט נתן סולואים נהדרים, הבסיסט ליווה את קול הבריטון המפורסם של לנגן, ובאופן כללי הייתה הרמוניה בתוכם, וגם בינם ובין לנגן, שנמשכה לכל אורך ההופעה. אמנם, הקהל בא לראות את לאנגן, אבל אני חוויתי כמה רגעי אושר קטנים גם מהנגינה הלהקה, גם בקטעים נטולי שירה.

הקהל, כאמור, אוהב את לנגן מאוד. מכיר כל פינה בקריירה המסועפת שלו, ובהופעה, כולם קיבלו את מבוקשם. מי שמכיר רק את האלבום החדש, שמע ממנו לא פחות משמונה (!) שירים, מתוך שנים עשר שירים שיש בו. מי שאוהב את החומר הקודם, קיבל שלושה שירים מ Bubblegum, אחד משיתוף הפעולה שלו עם Queens of the Stone Age שזכה לתשואות רמות, וגם שיר אחד של ה Scremaming Trees העתיקים.

כל הביצועים האלו, שהיו נפלאים, הן מצד הלהקה והן מצד לאנגן, לא כללו כמעט תנועה כלשהיא מצד לנאגן, שעמד והחזיק את המקרופון באותה נקודה, כל ההופעה, עם מחוות מאוד קטנות מדי פעם, חיוך פה, תזוזה קלה שם. ובכל זאת, הוא והלהקה הצליחו לתת שואו, והקהל החזיר להם את האהבה שהגיעה להם. כיצד נותנים שואו בלי לזוז? ובכן, אפשר לומר שפשוט נותנים למוזיקה לדבר. וכשאתה בא עם ארסנל כזה של מוזיקה ברפרטואר שלך, ועם אחד מאלבומי השנה באמתחתך, קשה להיכשל.

אחרי שמילא שוב את הבארבי, אפשר להניח שהוא עוד ישוב לכאן בשנים הקרובות, ואפשר לקוות שזה שוב יתרחש אחרי אלבום מעולה נוסף. בינתיים, נסתפק בזכרונות מעוד ערב מופלא.

מודעות פרסומת

תגובה אחת (+הוסף את שלך?)

  1. מעקב קישורים: אלבומי השנה 2012: הופעות או לא להיות « himandshe

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: