הפט שופ בויז בנוקיה: הרימו את ההיכל, בסופו של דבר

מי שהיה בהופעה הקודמת של הלהקה בביתן 1, אי שם ביולי 2009, ציפה לקבל מופע מרהיב ומלא בלהיטים. הוא התבדה חלקית, אבל קשה לי להאמין שבסופו של דבר מישהו יצא לא מרוצה.

בעיניי, היו במופע כולו מספר בעיות, שבסופו של דבר לא הפריעו לו להיות מהנה ביותר: ראשית, נוקיה לא מתאים להופעת פופ, בוודאי אם הפרקט לא מוגדר כאזור עמידה נטול כסאות. זה לא קונצרט, והקהל מצפה לרקוד. שנית, האלבום עליו מתבססת ההופעה טרם שוחרר, ולכן אפילו הקהל הנאמן ביותר עוד לא מכיר את החומר. כמו כן, הקהל ציפה למופע מרשים בהרבה, מבחינה ויזואלית, אחרי ההופעה הקודמת בתל אביב, ומהבחינה הזו ההופעה הנוכחית הייתה מאוד צנועה: שני רקדנים, תפאורה מינימלית ביותר, כאשר הבמה ריקה במשך רוב המופע, ווידאו ארט מרשים למדי על מסך מאחורי הבמה. זהו. להופעה של הפט שופ בויז מדובר ממש בבמת צנע.

חרף העובדה הזו, צמד הרקדנים הצליח לעורר עניין במספר שירים. התלבושות והמסיכות שהרקדנים לבשו היו מקוריות ומפתיעות (כמו ב Axis שפתח את המופע, למשל). מדי פעם נוסף לבמה עוד אביזר כזה או אחר. ב Love Etc., שהתגלה כלהיט ענק חרף גילו הצעיר, הפט שופ בויז נכנסו לתוך מיטות מאונכות, כאשר על השמיכות מוקנות סמויות מרקדות. אולי הקטע המרשים ביותר במופע.

אך ככלל, המופע היה מאוד מינימלי, והסתפק בתאורת ליזרים ברחבי ההיכל שהייתה יפה למראה.
לעניין הישיבה – איזור הישיבה על הפרקט הפך מהר מאוד לאיזור עמידה, כצפוי. לא הייתה כל סיבה לשים שם כיסאות מלכתחילה. העניינים התחילו להתחמם מאוד מהר, כאשר כבר בשיר השלישי הבויז ביצעו את הקלאסיקה שלהם Opportunities (Let's Make Lots of Money), ואנשים כבר החלו לקום מכסאותיהם. בהמשך, Suburbia זכה לביצוע בלתי נשכח, עם מסיכות של שוורים על פניהם של הרקדנים, עניין שאולי גרם להרמת גבה או שתיים, אבל גם הפך את הביצוע למיוחד במינו.

רגע מעניין ונהדר נוסף היה ביצוע לשיר של ברוס ספרינגסטין, Last to Die, אותו הם לקחו לכיוון שלהם, ומאוד רחוק מהביצוע המקורי. זאת ועוד, השיר המקורי לא יצא מעולם כסינגל, והבחירה בו מפתיעה כשלעצמה. אחריו הגיע גם ביצוע יפה ל Somewhere המפורסם מ"סיפור הפרברים". ביחד עם Go West של ה Village People ו Always On My Mind שידוע בעיקר בביצוע של אלוויס פרסלי, ניתן לראות את המנעד הרחב של האמנים שהשפיעו על הצמד. ותמיד, כשהם מבצעים קאבר, הם לוקחים אותו לכיוון אחר, מעניין, ואף פעם לא לוקחים ממנו את הנשמה.

אחרי עוד מספר סיכונים של שירים שרוב הקהל לא מכיר כמו Leaving ו Thursday, הם חזרו לשביל הבטוח, והקהל החזיר להם באהבה רבה. על אחת כמה וכמה כל פעם שניל טננט זרק את צמד המילים "תל אביב". Works every time.

מ Rent והלאה, הגיע שרשרת להיטים שלא תאמן. אין הרבה הרכבים שיכולים לתת רצף כזה: Miracles, It's A Sin, Domino Dancing, Go West, Always on My Mind, West End Girls  וסיום עם Vocal החדש. במהלך הרצף הפשוט מדהים הזה, הם ירדו פעמיים מהבמה, והקהל הריע ממושכות ורק רצה לקבל עוד ועוד להיטים. גם אחרי הסיום, הקהל לא ויתר, והריע כמה דקות, עד שהאורות שוב נדלקו.

כאמור, בהופעה היו כמה בעיות, וקשה לומר שהיא הייתה ברמה של ההופעה הקודמת – אבל אין אף לא אחד שנכח אמש בנוקיה, ולא יצא עם חיוך על פניו. ובסופו של דבר, זה אומר הכל. יש להניח שהם ישובו לכאן בעוד מספר שנים, וסביר שהקהל יחזור, ויהנה שוב מהלהיטים שלא נס ליחם.

מודעות פרסומת

תגובה אחת (+הוסף את שלך?)

  1. oded
    יונ 24, 2013 @ 11:02:05

    לדעתי ההופעה הייתה אפילו יותר טובה מ-2009 כי היו לא פחות להיטים ולהיטי הענק כווצו בסוף. חוץ מזה מהפחות מוכרים היו הברקות כמו אינטגרל ופיוגיטיב. קדימה ל- 2017…

    הגב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: