טומאהוק בנוקיה: מייק פאטון כל יכול

צריך להודות על האמת: את מה שאכתוב כאן הייתי כותב בכל מקרה בו מייק פאטון עומד על הבמה.

מייק פאטון מבקר פה באופן תדיר. פחות או יותר כל פרוייקט או להקה איתה הוא מופיע מגיעה לפה להופעה. כך, זכינו לקבל אותו בשנים האחרונות עם פיית' נו מור האגדית ועם האלבום האיטלקי הנפלא שלו Mondo Cane. ציוני נלהב, אם כן.

אתמול הוא הגיע עם אחד הפרוייקטים היותר אהובים שלו, טומאהוק. נכון, ההופעה התחילה מעט באיחור ונכון, היא הייתה מאוד מאוד קצרה, וארכה כשעה. אבל מי שהגיע אמש לנוקיה יצא מרוצה.

ופאטון, שכבר מכיר אותנו כל כך טוב, לא איכזב. השתולל על הבמה, צעק, לחש – מה זה משנה בכלל. הוא אחד הפרפורמרים הכי טובים שיש לרוק להציע, ואחד הווקאליסטים הגדולים בתולדות הרוק. הוא באמת עושה מה שהוא רוצה. בכל שיר שהם ביצעו נותרתי פעור פה למראה ומשמע יכולותיו. וכן, זה נכון כשהוא מתפרע, זה נכון כשהוא לוחש, וזה אפילו נכון כשהוא מבצע שיר קאנטרי (!).

כאמור, הקהל אמש הגיע לראות את פאטון, אבל הוא לא יכול להרשות לעצמו להגיע בלי כמה מוזיקאים מוכשרים סביבו. טומאהוק מורכבת גם מדוויין דניסון, הגיטריסט של -The Jesus Lizard, ג'ון סטיימר, המתופף של Helmet וגם מטרוור דאן, הגיטריסט של המלווינס, שגם עבד בעבר עם פאטון ב Mr. Bungle. המילה סופרגרופ לא מוגזמת במקרה הזה. והחבר'ה נתנו עבודה – ועם ווקאליסט כמו פאטון, לא פשוט להתבלט כמוזיקאי ברקע.

טומאהוק הגיעו אלינו עם האלבום החדש והמשובח Oddfellows. כמה משובח? בא נאמר שהקהל לא התלונן ולא חיפש קלאסיקות. כל שיר שבוצע מהאלבום החדש – פנינה. בכלל, הסינגל הראשון מתוכו, Stone Letter היווה את שיא ההופעה. מופרע לגמרי. ואם זה לא מראה לכם להקה רלוונטית מה היא – אינני יודע מה כן.

עוד שיאים כללו את God Hates a Coward הקלאסי, שפתח את ההופעה בבום, את Just One More, חידוש לג'ורג' ג'ונס, אגדת הקאנטרי שמת רק לפני חודשיים. השיר, שמבקש רק עוד כוס של יין, ביקש, בביצוע אמש, עוד כוס של עראק. וברור לכולנו שאין כמו מחוות כאלו כדי להלהיב קצת את הקהל הישראלי.

לפני שהתחיל לבצע את Just One More, פאטון אמר את מילות הפרידה שלו. הוא הכין את הקהל לשיר קאנטרי. אני, וכנראה עוד מספר אנשים בקהל חשבו שהוא צוחק. כשהוא ביצע את השיר, הייתי בטוח שכל רגע זה עומד להתפרץ. אבל לא. פאטון, הווקאליסט המגוון הזה, פשוט ביצע שיר קאנטרי בלי להתבלבל. והוא ביצע אותו באופן יפהפה. אם תרצו, דווקא השיר האחרון, שיר קאנטרי, ששמו Just One More, הותיר את הקהל מבקש (לפחות) עוד שיר אחד.

כאמור, המופע היה קצר, והקהל יצא מנוקיה באחת עשרה. שעה בסה"כ. בוודאי שכולם היו שמחים להישאר שם עוד שעה לפחות, אבל קשה לומר שמישהו יצא באמת לא מרוצה. אין דבר כזה לצאת לא מרוצה מהופעה של מייק פאטון. אז עד הביקור הבא, ניאחז בזכרונות האלו.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: