שביל הבריחה חלק ב' – אל הזומבים

Simon: Since the day I could think, I’d had the idea in my head, this piercing notion that life was completely meaningless. Me and everyone else were just treading water until our bodies gave out and we sank back into the darkness. When you feel like that 24/7 you might as well get fucked up beyond relief, because you don’t believe in anything in the first place.

Kieran: Do you still feel this way?

Simon: No. Not anymore.

(From "In The Flesh")

~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~*~

In_The_Flesh_63009

אני צופה אדוקה של "The Walking Dead", אולי לא מהסיבות שהרוב צופים בה -המשחק הבינוני מינוס קורע אותי מצחוק ולמרות שיש פרקים בהם העלילה לא זזה עדיין מבדר לראות אנשים יפים מנסים לשרוד עולם שבו הסכנה אורבת בכל מקום. מעל הכל, נחמד לראות שבתוך אותה סכנה הדמויות עדיין מחפשות מקום של שפיות אחד בשני, בקשרים שנוצרים שם או בידיים השריריות של דריל דיקסון.

ככה זה תמיד, ככה לימדה אותנו המציאות – לא משנה כמה תבנית החיים מסובבת אותנו, עדיין יש את האנשים שמחזיקים אותנו, התחביבים שנותנים משמעות, התרבות, מטרות כמו זו של סיימון מ-"In The Flesh" שמצא אותה לעצמו לאחר שהפך לזומבי. רגע, מה זה "In the Flesh"? זו תוכנית הטלוויזיה שלקחה את הממד הפוסט-אפוקליפטי של הזומבים והוסיפה לו רובד נוסף. סדרת הטלוויזיה הבריטית ממוקמת בעיירה בשם רוארטון (באנגלית בריטית לא מבטאים את הר' השנייה), לשם חוזר קירן ווקר ממכון לשיקום אלה הסובלים מ"תסמונת מתים בחלקם". ווקר היה מאלה שקמו לתחייה ולאחר התמודדות לא קלה של האנושות עם הזומבים, הם גילו דרך רפואית שבה אפשר להחזיר את הזומבים לקדמותם, למה שהם היו לפני עליית המתים.

הסדרה מתחילה כשהיא מתמקדת בקירן (לוק ניוברי, או איך שאני אוהבת לקרוא לו: הגירסה היפה של ברדפורד קוקס מדירהאנטר), שחוזר לעיירה ומשפחה שהוא הכיר פעם בצורה אחת והשתנתה לגמרי אחרי תחיית המתים. העיירה עכשיו נשלטת ביד קשה של הכנסייה, תחת נבואות איבה שיוצאות מפיו של הכומר ומזהירות כי כל מי שהיה זומבי תמיד יהיה בגדר סכנה לאנושות. אחותו הקטן של קירן, ג'ם, היא מתנדבת ב"צבא ההתנדבות האנושית", חבורה של אנשים אשר מינו עצמם לשמור על שלום העיירה ולהרוג במידת הצורך "רקבנים" (כינוי לזומבים) אוכלי מוח. קירן חוזר לחיות עם הורים שלא יודעים איך להתמודד עם הסיטואציה, אחות ואנשי עיירה שמעדיפים שלא היה חוזר וסיפורים שעוד רדפו אותו לפני שמת.

לאורך הסדרה, הכוללת תשעה פרקים (שלושה בעונה הראשונה, ששה בעונה השנייה, כל אחד שעה), מוצגים סיפורים שונים על התמודדות עם נושאים רבים: דתיות פונדמנטליסטית, משטרים מדכאים, התאבדות, פחד מהשונה ושנאה לאחר. רגע, אל תגלגלו את העיניים כל כך מהר, אחרי הכל ברחתי לעולם הזה וחזרתי עם מלא אהבה בידיים. מעל ראשיהם של תושבי רוארטון השמיים מלאים עננים שחורים, קר לאנשים ולזומבים לשעבר מנוכר, אבל לכל דמות יש את הסיפור שלה שיכול לחמם את הלב ולתת תקווה. את האור קירן וחבריו מוצאים בתמיכה של האחרים ובעיקר באהבה. זו לא סדרה שקל לראות, אבל יש בה גם משהו מאוד מנחם מסצנה קשה אחת לאחרת ומוצאים אור בסיפורים הקטנים ובמערכות היחסים שנוצרות שם.

נשביתי בקסמה של הסדרה בעיקר בגלל קירן ווקר, דמות ראשית שנטיותיה המיניות מטופלות כפי שהן צריכות לדעתי – בלי תשומת לב רבה מדי על אהדתו לגברים, אלא התמקדות בכמה אהבה דומה ביופייה אצל כל המינים, בעולם שמקבל את הבן אדם כפי שהוא ולא מגדירים הומוסקסואליות או כל "שונות" חברתית אחת או אחרת כ"אחרות" (עכשיו שרק "זומבי" נחשב "אחר"). אני התאהבתי כמעט בכל דמות בעיירה – בהורים המבדרים של קירן, באיימי דייר החברה הכי טובה, בפיליפ ומערכת היחסים שלו עם אימא שלו והטוסטר, ובריק וסיימון שאת תפקידיהם במערכה אשאיר לכם לגלות.

הסיבה שנכנסתי לסדרה היא השימוש הבלתי פוסק שלה בשירים של קיטון הנסון, אחד מהכוכבים של הבלוג הזה מהצד שלי. למרות שלא כתב שיר אחד בכוונה לפסקול הסדרה, פריטות הגיטרה החשמלית העגמומיות שלו מתאימות שתי טיפות מים לסצינות. המוזיקה והמילים של הנסון מהווים דמות נוספת שפורסת את עולמם הפנימי של האחרות בעזרת קולו השברירי של הזמר. כבר זמן מה שהבחור מהווה לי השראה, ואני לא אפסיק לציין את התרומה שלו לעולם המוזיקה, עד כמה שהוא עצוב.

כולי תקווה שרשת ביביסי הבריטית יודעת מה טוב באמת בטלוויזיה ותחדש את הסדרה לעונה שלישית, ולא תעשה לנו תרגיל מסריח כמו עם "השעה" המופתית, ונוכל לזכות ביחד בעוד מעלילותיה של העיירה הקטנה ולדעת קצת נחת מבעד לכיפת הברזל שיכולה להגן פיזית אך לא נפשית. תמיד טוב שיש סדרות שמזכירות מה יכול להקפיץ את הלב ולהחיות אותו – וזה המגע האנושי. תמשיכו להיות חזקים, ותהיו טובים אחד לשני, לא הכל רע בעולם הזה – גם אם ניל יאנג לא יהיה פה ביום חמישי להופיע. אוף. הלכתי לשמוע דייויד גריי (רמז לבאות).

את העונה הראשונה אפשר לראות ב"ויאודי" של הוט – חפשו את "בבשר החי" בתפריט, את השנייה כרגע יש אפשרות רק להוריד.

תהנו,

חן.

מודעות פרסומת

4 תגובות (+הוסף את שלך?)

  1. ארז (אנטנות השמיימה)
    יול 14, 2014 @ 11:20:20

    איזה כיף לגלות בעקבות פוסט נהדר על כך שיש כבר עונה שנייה ל- In the Flesh. לא היה לי מושג בכלל שאמורה להיות עונה שנייה (משום מה בהרבה סדרות ברטיות זה לא נראה מובן מאליו כי הרבה עונות הן סגורות הרמטית ולא מובן מאליו שאפשר להמשיך את העלילה). זה מוזר כי אני ממש עם האצבע על הדופק ומעורה למדי בחדשות על סדרות בריטיות. אבל הצליח להסתתר ממני, אז לפחות לגלות על כך כאן בבלוג! אצפה בהקדם בעונה החדשה. מגניב שהיא גם ארוכה פי שניים מהראשונה. מקווה שזה באמת לטובה.

    לגבי הפוסט הקודם (אין לי הרבה מה לכתוב אז פשוט אעשה זאת כאן ברשותך): אני שמח שכתבת על החדש הנהדר של שרון ואן אטן. אני מזדהה עם הרבה ממה שכתבת. אבל אני גם עדיין בתהליך עיכול ארוך של האלבום, ארוך יותר מבד"כ.
    לגבי אנג'ל אולסן, נו, עוד אלבום שלא הצלחתי להתחבר אליו בכלל למעט השיר האחרון, היפה והיחיד בו שעשה לי משהו.

    אסקפיזם זה באמת הדבר. וזה מוזר כי גם כשאני נמצא מאות קילומטרים מכל הבלגן הזה, אני עדיין מרגיש את התחושה הכבדה והדיכאון הקיומי כאילו אני עדיין בישראל. אז אני גם מנסה להיעלם ולהתעלם קצת מהפייסבוק,

    זו גם הזדמנות לומר לך שכל כך צר לי על ביטול ההופעה של ניל יאנג. ממש כאב לי לשמוע על כך. אם הייתי עכשיו בארץ עם כרטיס ביד לא הייתי יודע מה לעשות עם עצמי מרוב תסכול.

    הגב

    • himandshe
      יול 14, 2014 @ 11:29:13

      ארז! איזה כיף לדעת שיש עוד מי שצפה ונהנה בסדרה המקסימה! אני טיפה מקנאה בך שרק עכשיו גילית על העונה השנייה, רק טיפה כי אני עכשיו עושה סבב שני של צפייה בסדרה. מעניין מה אתה תחשוב עליה, בפרק הראשון חשבתי שאני אתאכזב מההמשך אבל שמחתי לגלות שהתבדיתי.

      הפייסבוק נהיה לי כמו צפייה מתמשכת בחדשות של איזה ערוץ מקומי, אין ברירה אלא להתעדכן אבל לא ברמות כאלה. מה גם שאנשים חוגגים רגעי שנאה, מגמה שאיני מבינה אותה כלל ועושה לי רע ולכן התנתקתי לגמרי מהאתר הזה עד שעניינים יירגעו, נקווה שזה יקרה בקרוב מאוד. תהיה חזק!

      כשקיבלתי את ההודעה על הגעתך לארץ, ישר חשבתי כמה מגניב זה יהיה אם תגיע ותהיה באותו זמן הופעה של נילוש פה! זה באמת מתסכל, בעיקר כשכמעט כל דבר שעשיתי לאחרונה היה קשור אליו, אבל אני מנסה להיות אופטימית ולקוות להופעה במועד אחר. נשבר הלב.

      הגב

      • ארז (אנטנות השמיימה)
        יול 17, 2014 @ 12:37:57

        אגיע לעונה השנייה בקרוב. אני מבטיח. זו סדרה איכותית ואמיצה. מאוד משמח שהיא המשיכה מעבר לעונה הראשונה.

        אין לי שום אשליות להיות בביקור בישראל בדיוק כשיהיה איזו הופעה משמעותית. כי יהיה לי מספיק מה לעשות בביקור גם ככה. דבר שני,
        לגבי ניל יאנג, נראה לי נוסיף אותו לרשימה הגדלה שאם הוא מגיע לברלין להופעה, אז את מגיעה גם תתארחי אצלנו ונלך ביחד. דיל?

  2. himandshe
    יול 17, 2014 @ 13:18:31

    אחד הדילים הסגורים אם לא ה!

    הגב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: