איפהשהוא בין החלום לחלום הבא – אלבומים חדשים

או שנהייתי עצלנית, או שניסיונותיי לכתוב שירה לוו מראשי את מרב כוחות המחשבה, או שתופעת בלר הרחיקה אותי מכל יכולת ורבאלית שקשורה לבלוג הזה. נראה לי כאילו אוצר המילים המוזיקלי שלי הצטמצם אחרי כל הטררם, ואני מקווה שהוא יחזור לפעילות תקינה במהלך הזמן. מה שלא יהיה, אני מציגה בפניכם ארבע המלצות קצרצרות (שחוסר הסבלנות שלי זירז אותי לכתוב) על אלבומים שעשו לי את החודש האחרון טוב, נעים ומשכר חושים בלי עזרה אלכוהולית!

Patrick Watson – Love Songs for Robots

עם כל המגמה ההולכת ומתעצמת של אמנים שבוחרים למכן את המוזיקה שלהם ולהקליט מוזיקה יותר אלקטרונית, השם הרובוטי שבחר פטריק ווטסון לאלבומו החדש רמז שאולי האמן הקנדי החליט לזרום עם כולם. כמו דרכן של רוב המסקנות המקדימות שלי, טעיתי בגדול. בכלל, פטריק ווטסון אף פעם לא הלך עם אף זרם חוץ מאחד שהוא יצר במו  ידיו, נשטף דרך מיתרי קול גבוהים ונעימים על גלים של צלילי גיטרות שונות ומשונות. "Love Songs for Robots" הוא המשך ישיר של האלבום הקודם מ-2012 "Advantures in your own Backyard", ומזכיר שעות ליליות ועייפות לאחר זמן ממושך של משחקים ופנטזיות בחצר האחורית. ווטסון כתב את אותה מוזיקה חולמנית שמזוהה איתו, גיטרת סטיל מלופפת מדי פעם סביב מילותיו הדבקות במציאות עגומה, פסי קול חצי-דרמטיים שמלווים ומתעצמים תוך כדי שיר. הבן אדם לא יכול להפסיד בתוך האוזניים שלי, אם לצטט את השיר "Grace" (האהוב עליי כרגע מהאלבום): "יש משהו בחן שלו" – הלוואי והייתי יכולה להיות חן כמו זו שהוא כתב. הוא ינעם לכל מי שסופיאן סטיבנס האחרון עשה לו סמטוכה בבעיות האמיתיות של החיים ורוצה לברוח מעט לענני חלום שמזכירים את שרלוט גינזבורג וגאל גרסיה ברנל אשר דוהרים על השמים על סוס מבד.

This is the Kit – Bashed Out

אלבום שלישי מבית היוצר של הצמד הבריטי-פריזאי קייט סטייבלס וג'סי די. ורנון, הראשון שלהם שאני מכירה ואני מניחה שזה ישתנה אחרי שאשתחרר מהאלבום הזה. לסטייבלס קול פשוט ועם זאת מיוחד במתיקותו, גבוה אך צנוע, התחכום נח על משחקי המילים וצלילי אותיות המשתעשעות אחת אחרי השנייה. זהו אלבום פולק חשמלי בחלקו, יש פה את הפריטות האקוסטיות הרגילות, הופעות אורח של בנג'ו, קלידים, שיחות עם אנשים, חיבורים עם הטבע ועוד פריטות גיטרה. על הפקת האלבום אחראי מר ארון דסנר, חבר הנשיונל, וידיו ה"לאומיות" מורגשות בכל פעם שהגיטרה מסתלסלת לה על שלושה עד ארבע תווים וחוזרת על עצמה, בכל פעם שהצלילים ממלאים את הלחנים הפשוטים, ויחד עם כלי הנשיפה אשר מרחיבים אותם כך שבכל פעם אפשר לגלות צליל חדש בתוך השירים. מומלץ למי שצריך רגיעון שלא צריך לבלוע עם מים או למצוץ (יש כזה?).

House of Wolves – Daughter of the Sea

ריי וילהלובוס (בתרגום מספרדית: בית של זאבים, גורל!) מגיש לכם את האלבום המסוכן למהדורה זו. הפסנתר העגמומי יהדהד לכם מ-"Beautiful Things" עד הגשם המטפטף של "Just Shy of Survival", הוא יזכיר לכם את הקרקס המורבידי של ספארקלהורס וקיטון הנסון ואולי יגרום לכם לרצות לטוס עד לארצות הברית\מקסיקו ולאתר את המסכן בשביל לתת לו חיבוק חזק ותומך. סך הכל שמונה שירים, והם מספיקים בשביל להבין שהבחור לא שמח בחלקו, שהוא זר בעולם לא-נורמלי, ש-"Rain" מתחיל כמו "I should Live in Salt" של הנשיונל, עצבות מכשפת לשעת צורך. כדאי להרחיק חפצים חדים מכם בעת האזנה.

Lord Huron – Strange Trails

שאשאיר אתכם עם טעם מר בפה?
לוס אנג'לס יודעת לייצא מכשפים עצובים כמו וילהלובוס הנ"ל, אבל יש בנוסף לעגמומנים להקת טרובדורים בהנהגתו של בן שניידר בשם "Lord Huron". אני לא אופתע אם חלק מהשירים מפה כמו "Until the Night Turns" או "Fool for Love" יהדרו פסי קול של קומדיות רומנטיות, אני כבר ביימתי אחת בתוך הראש שלי וממשיכה לשפצר אותה בכל הקשבה. האלבום כולו הוא מסיבת קאנטרי-פופ שמזכירה דיינרים אמריקאים משנות ה-50, הבנים מלאי ג'ל על השיער, הבנות פרחוניות עם חצאיות מקפצצות. האהבה מרחפת, טובה ורעה בו-זמנית, נעה לה על כבישים אמריקניים סלולים כולם על תמימות של פעם.

עד כאן, הייתה תקופה עשירה במוזיקה חדשה ומגוונת מעבר לבלר, רק שימשיך ככה,

חן.