הגביעים העתידיים של הקיסר השחור – מנת פוסט-רוק

המלך הוא מטושטש. אלוהימהירות אתה! שחור קיסר

המלך הוא מטושטש. אלוהימהירות אתה! שחור קיסר

גם למלכים מותר לטעות, תשאלו את פרנק אנדרווד מ-"בית הקלפים". אתם יכולים לשאול גם את Godspeed You! Black Emperor שאלבומם החדש "Asunder, Sweet And Other Distress" דלף לפני כמה ימים לאינטרנט. אנסמבל הפוסט-רוק שלא ידע בחייו מעצורים או התנצלויות, חזר באלבום חדש וכואב לי לכתוב את זה, אבל גם מעט מאכזב. רעש הגיטרות עדיין מנסה להדוף מעליו את טורנדו הכינורות במסגרת התקפת סאדו-מאזו משותפת (יחד עם כל הכלים הנלווים) ומענגת על האוזניים שלנו. לפחות ככה מתחיל האלבום עם הרצועה הראשונה והממכרת, "Peasantry Or Light…", אבל ההמשך משמים באולי מטרה יומרנית להפוך צלילים מתמשכים למשהו מלודי. דווקא עליהם הייתי סומכת שיעמדו במשימה כזו, אבל אבדה לי הסבלנות. לפחות הרצועה הסוגרת, "Piss Crowns are Trebled" מפצה על השיעמומון שהוא שתי המנגינות שמפרידות בין ההתחלה לסוף, ואפשר להתנחם בכך שהרצועה הראשונה וזו השנייה כוללות ביחד 24 דקות של חומר גוספידי משובח ומסקרן.

הלהקה עדיין לא נפלה מהרף הגבוה אותו הציבה ללהקות אחרות שניסו לחקות את הסאונד הדחוס והנפלא שלהם (להקות פוסט-רוק שאינן כוללות בתוכן טווס איסלנדי בשם יונסי) ועם כל האכזבה מהאלבום החדש, יש לכל זה גם צד חיובי – החבר'ה הקנדים גרמו לי לחפש אחרים שקרובים לרף הגבוה והפלא ופלא, מצאתי כמה אלבומים מסקרנים!

The Future Kings of England – S/T משנת 2005:

איפסוויץ' (מקום הולדתו של גנן מסור ובריטי ביותר בשם רייף פיינס) – עיירה גדולה וציורית שנעה בין התעשייתי לכפר חיברה בין ארבעה חבר'ה ששמעו הרבה פינק פלויד וקינג קרימסון והחליטו להמשיך את דרכם הפסיכדלית עם קינוחי כובד של פוסט-רוק. אלבום הבכורה כולו מוקדש לשתי להקות העבר הגדולות, וכולל מחוות יפות אליהם. הרצועה הראשונה מזכירה מדי את גודספיד, ובכך גם משלבת את הכינור הנוגה עם הדרמה של הגיטרות בצורה יפה מדי. השילוב של סימפולי קול לא ברורים וגיטרה חשמלית שזורמת בין המילים ב-"Silent And Invisible Converts" היה גורם לרוג'ר ווטרס להיזכר בימים פחות אנטי-ישראליים. המלודיות הפסיכדליות לאורך האלבום יאשררו כי לסיד בארט מורשת והשפעה חזקה ועוצמתית על האוזן, "The March of the Mad Clownds" יפחיד כל אחד כמו שרוק פרוגרסיבי היה יכול פעם (מה שלא תעשו, שלא תעזו להסתכל על הקליפ שהכינו לשיר הזה, הוא כולל ליצנים, ואף אחד מהם לא חמוד), והסיומת תזכיר פרצוף ורוד עם עיניים פעורות ולשון בחוץ.

Grails – Burning Off Impurities משנת 2007:

מהצד השני של האוקיינוס האטלנטי מגיעים כמה חברים מפורטלנד, ארה"ב.
משחק המחשב הנוסטלגי, "הנסיך הקטן", הכיר לי את הסיטאר ובכך גם הטביע את חותמו בזיכרוני כך שכל פעם שאשמע כל פריטה שמזכירה צליל כזה, אני אחזור לימים של קפיצות בלתי אפשריות בתוך מרתף של מכשף רשע. ככה יצא והאלבום בכותרת המשנה החזיר אותי למסך ה-DOS והנסיך עם הפיג'מה הלבנה שאף פעם לא מתלכלכת. כך המשיך שאר האלבום, תוך שמירה על צביון קודר ודי מפחיד שמזכיר מרתפים חשוכים. המזרח הרחוק משתלב עם גיטרות ים-תיכוניות ששטות לצלילי פעמוני כנסיות, ובקצב מערבוני יותר הן מתערבבות ומשלבות בין כל העולמות. אני בירכתי את הרגע שבו הצ'לו הצטרף לערבוביה ב-"Drawn Curtains" גם אם זה לזמן קצר מדי, הקרשנדו לסופת ההוריקן ב-"Outer Banks" הפתיע אותי, ומחול החרבות המשיך גם לאחר מכן עם כמה הפוגות מערבוניות-ים-תיכוניות שלא ידעתי שקיימות עד עכשיו.

לחיי עוד מציאות כאלה,

חן

%d בלוגרים אהבו את זה: