איך זה מרגיש בהופעה של אינטרפול?

[קטע (ארוך) זה נכתב שבוע לאחר שראיתי את אינטרפול בהופעה במדריד, ב13 לנובמבר]

בשנות הצבא שלי, המשבר הכי גדול שלי סבב סביב השאלה של: "מה אני רוצה מעצמי ומהחיים שלי" (טוב נו, מי לא שאל\שואל את עצמו את זה). באחת השיחות שלי עם נטלי, חברתי היקרה מאוד, אמרתי לה שאין לי מושג מה אני רוצה מהחיים שלי, אבל אני יודעת מה אני רוצה לעשות בחיים – אז זו הייתה להקת מיוז שרציתי לראות בחו"ל, אבל לאט סדר העדיפויות שלי השתנה (והוא עדיין משתנה). הבטחתי לעצמי שאם מוזיקה זו האהבה הגדולה שלי, אז אני אגשים אותה כמה שאוכל.

הגשמתי את החלום לראשונה כאשר נטלי ואני ראינו את מארק נופלר מופיע ברויאל אלברט הול בלונדון, לאחר מכן בא היום המאושר בחיי בו זכיתי לצרוח יחד עם חנוש לצלילי שירי הביטלס בהופעה של פול מקרטני (וגם זכינו לצלם כפילים שלו ברחבי תל אביב), חוויתי לבד את אווירת אייר בזאפה ונהניתי מכל דקה, הכרתי את פנינה ועמיחי ומאז ההופעות זרמו להן. כל הופעה שראיתי הייתה חוויה לטוב ולרע, אבל אף פעם לא יצא לי לראות להקה שממש אהבתי לפני ההופעה עצמה, להקה שאת המוזיקה שלה, את המילים והתווים שלה שאפתי ונשפתי במשך תקופה ארוכה. עד היום בו ראיתי את אינטרפול.

אני לא חושבת שיש צורך להסביר עד כמה אני אוהבת את פול בנקס והחבר'ה, כתבתי מספיק על המוזיקה, הגיטרות ובעיקר על המילים. מדובר בלהקה שבחמש שנים האחרונות ניהלתי איתה רומן מתמשך, עם עליות וירידות, שהיה חייב לעלות שלב. לאחר צאת האלבום האחרון, ואחרי שקרלוס הבסיסט בישר על עזיבתו, החלטנו אני וידידי היקר, דורי, שהגיע הזמן לראות את הלהקה בהופעה חיה. תכננו ותכננו עוד, נוספו עוד אנשים למסע, ביניהם איילת שהפכה להיות השותפה הכי טובה שלי לחוויית האינטרפול. תוך כמה זמן זה היה סגור: אנחנו הולכים לראות את אינטרפול במדריד ב13 בנובמבר.

זה מה שחיכה לי. דניאל קסלר מראה מה הוא יכול לעשות בהופעה במדריד

האסימון נפל לי רק כשהגענו לאולם עצמו במדריד וזה היה נשמע כאילו אינטרפול עושים חזרה לשיר "ממות'". איילת ואני קיפצנו מרוב אושר ולרגע עצרתי את עצמי מלהתרגש יותר מדי, נשמתי עמוק והמשכנו לתור הארוך של מעריצי אינטרפול. כשנכנסנו ראינו לפנינו אולם לא קטן, שהיום גיליתי יכול לאכלס 11000 אנשים. רצתי מהר לתפוס מקום בצד השמאלי של הרחבה, כמה שיותר קרוב בכדי שאוכל לראות את דניאל, פול וסם. יצא שעמדנו בערך שורה שלישית לפני הבמה, ולא היה כמעט שום דבר שיכול היה להסתיר לנו (חוץ מבחורים גבוהים למדי או קרה מוגבה של מעריצה נלהבת). אחרי שהתמקמנו קניתי לי מרצ'נדייז: סיכות, תיק ו-ויניל של האלבום האחרון. אני לא אספנית של תקליטים, אבל לראות את הדיסק בגדול תמיד עושה חשק.

חיכינו בערך שעה בקהל, ואז "סרפר בלאד" עלו להופעת חימום חמדמדה. אני מצאתי את עצמי ברת מזל שבחרתי לעמוד בצד השמאלי של הקהל, מפני שיצא שנעמדתי בדיוק מול הבסיסט של הלהקה שהתגלה כבחור חמוד מאוד. עוד יותר מבדר היה הרגע בו הבחנתי בסם פוגרינו יושב לו בפוזת "מד מן" שלו בצד הבמה.הוא החזיק מצלמה ונראה שהוא צילם את הקהל. ניצלתי את הרגע ועשיתי לו בוק שיצא די מטושטש, אבל לפחות ניסיתי. בזכות סם הופעת החימום עברה בקלילות ובמהרה, האורות ירדו עליהם ועכשיו רק נותרה הציפייה לאירוע הגדול, המטרה העיקרית ואולי היחידה לנסיעה הזו: אינטרפול בהופעה חיה. התיישבתי, קמתי, סידרתי את התיק כך שיהיה לי נוח, את הויניל תליתי יחד עם התיק החדש על הכתף, כך גם את המצלמה כמובן. ואז חשך כל האולם וכולם התחילו לצרוח, אני ואיילת יחד איתם. מהר מיששתי את הכיס של הוסט שלי, לבדוק שהעט והדף מוכנים לכתיבת הסטליסט והמסע התחיל.

מבין העלטה אפשר להבחין בסם משחק עם המצלמה שלו בצידי הבמה

ההופעה התחילה כצפוי עם השיר הראשון של האלבום האחרון של אינטרפול, "סקסס", מה שגרם לאדרנלין לעלות ולתת לנשמה לצאת קצת מהגוף. כשהבטתי בפול ודניאל היה קשה לא להבחין בחיוך הגדול שהיה מרוח על פניהם, הם ממש נהנו מקבלת הפנים החמה. לא הייתה לנו דקה לנשום ופול וחבריו נתנו עוד פוש של רוק עם "סיי הלו טו דה איינג'לז". אחד מהרגעים שהכי ציפיתי לראות היה קטע התופים של סם בשיר הזה, והוא לא איכזב לרגע. דניאל קסלר הצליח להלהיב את הקהל עם הריקודים וההשתובבויות שלו על הבמה, מה שהפך אותו לכוכב של הערב. כאשר הוא נצמד לקצה הבמה ונתן את הסולואים הקסלריים שלו, לא האמנתי כמה קרוב ראיתי את הבחור. בנקס הוכיח את עצמו כבחור כריזמטי, בעל ספרדית שוטפת, וקול שלא מאבד מהקסם שלו גם בהופעה חיה. אין מה לעשות, הבחור נראה כמו נסיך גם בחיים האמיתיים, התאהבתי בו קשות עוד יותר באותו היום. ההופעה המשיכה עם כמה הפתעות כמו "לנגת' אוף לאב" שאני כל כך אוהבת מהאלבום השני שלהם, "רסט מיי כמיסטרי" מהשלישי, ו"בריקייד" מהאלבום האחרון שהוציא ממני כל סוג של אנרגיה.

ואז הגיע PDA. במהלך ההופעה היו לי מלא רגעים בהם הכרחתי את עצמי להתמקד בבמה, לא לרקוד יותר מדי ולהתלהב אל הריצפה ולהבין איפה אני לעזאזל ומה אני רואה לפניי. ניסיתי לעכל את החוויה ולנסות להגשים את החלום שלי ברמה הכי מציאותית שיש. הייתי באופוריה, ואז השיר הזה הגיע. מצאתי את עצמי צורחת יחד עם דניאל בעוד הספרדים מסביבי לא ממש הבינו ממה כל ההתלהבות, קפצתי, חייכתי ולא ראיתי אף אחד ממטר. אחר כך הגיע "ממורי סרבס" והוא הרגיע אותי קצת (דגש על קצת), שמחתי ששיר שאני כל כך אוהבת מהאלבום האחרון מקבל את הזמן שמגיע לו על הבמה.

פול בנקס בייבי!

אחרי "נוט איבן ג'ייל" הגיע ההדרן. וכאן היה השיא של הערב. אנשים צעקו להם בספרדית "אונטרדה!" (כנראה הדרן בספרדית) וקסלר עלה על הבמה, חיוך קטן בפניו ומן השקט והציפייה יצא קולה של הגיטרה. הריף של "דה לייטהאוס" התחיל, והקהל שאג. אחר כך עלה פול, ללא גיטרה, וכאילו מקריא שירה, הוא שר את המילים הכל כך נוגעות של השיר. יש לי את התמונה של איילת עם דמעות בעיניים שמחכות לצאת, לא מאמינה למראה עיניה. גם אני לא האמנתי. הפעם הרשיתי לעצמי לעצום קצת עיניים ולתת לגיטרה ולקול של פול לסחוף אותי לים ולמגדלור עליו הם שרים. בסוף כל הלהקה הצטרפה לסיום הסיגורוסי של השיר.

ב"איוול" ו"היינריך מנובר" שסיימו את ההופעה כבר באמת לא ראיתי אף אחד, התעצבנתי מהפוגו שהתנהל מאחורינו, אבל בסופו של דבר שיתפתי פעולה בדרכיי היצירתיות. קפצתי, השתחררתי מכל עכבה אפשרית, ושכחתי מהעולם בחוץ. בתוך תוכי התאכזבתי שככה נגמרה לה ההופעה בלי השיר הכי אהוב עליי "אן וויי סי", אבל בסופו של דבר הגעתי למסקנה שזו רק סיבה עוד יותר טובה לראות את הלהקה עוד פעם

בכיתי כשההופעה נגמרה, הייתי מאושרת מדי, אחד מהחלומות הכי גדולים שלי התגשם והוא חלף כאילו נמשך רק חמש דקות. 18 שירים הרגישו לי כמו 3, ורציתי רק עוד מהשלישייה הניו-יורקית. במשך שעה וחצי ניהלתי דו-שיח עם פול, שרתי את המילים שניחמו, העשירו והאכילו אותי בחמש שנים האחרונות, וכך חוויתי את כל מה שעברתי באותה תקופה. זה יישמע הכי פלצני וקיטשי אבל באמת עברתי סוג של חוויית טיהור שהשאירה אותי בעיקר עם טעם של עוד. העובדה שראיתי את השירים מבוצעים בהופעה חיה, נתנה להם ערך מוסף, וזה היה חשוב לי.

מראה שקשה לא להתגעגע אליו. כל החבר'ה ביחד.

החזרה לארץ אחרי ההופעה הייתה שונה מפעמים קודמות בהן חזרתי מחו"ל. הייתי באקסטזה, ובכוח ניסיתי להקשיב לדברים אחרים שהם לא פרי היוצר של אינטרפול. הייתי לפעמים בוכה מהתרגשות תוך כדי עשייה כלשהי, סתם משום מקום, רק בגלל שהייתי מאושרת מהידיעה שהגשמתי חלום כל כך גדול. היום מסמן את חזרתי לשפיות והמציאות של החיים, אני רק מקווה שההשפעה החיובית של ההופעה הזו על החיים שלי לא תתפוגג לה מהר. אני מאחלת כזו הרגשה טובה של הגשמה עצמית לכל האנשים היקרים לי (ואני מקווה שהם יודעים שאליהם אני מתכוונת.)

יאללה, חפרתי מספיק.

חן.

~*~בפרק הבא: 11 סיבות לאהוב את אינטרפול~*~

מודעות פרסומת

תגובה אחת (+הוסף את שלך?)

  1. מעקב קישורים: על חן ושלושת האינטרפולים – הגירסה הישראלית « himandshe

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: