הפוסט הבא לא נכתב על ידי צוות הבלוג הרגיל, אלא כותב אורח: אלעד אברון.
הודעות נאצה ומעטפות נפץ נא לשלוח אליו, לא אלינו!
אני בטח לא צריך לספר לכם את הסיפור של "הבילויים", אבל אספר לכם שגיליתי את "הבילויים" באמת קצת מאוחר מדי. ממש במקרה, בערך שנה אחרי הפירוק שלהם, נחשפתי פתאום לשירים הפחות מוכרים שלהם, וגיליתי עולם מדהים מבחינה מוזיקלית ומילולית; לא רק יחסית למה שחשבתי שהייתה להקת נונסנס, אלא גם באופן יחסי לכמעט כל מה שהכרתי מהארץ. פתאום גיליתי שירים פוליטיים ונוקבים, ובו זמנית שירים מצחיקים והזויים על שכרות, יחסים, סמים ורוקנרול.
התאכזבתי מאד שלא אוכל לראות אותם מופיעים, עד שב- 2011 בשלהי המחאה החברתית של הקיץ התחילו לצוץ לחשושים על זה שהם שוקלים איחוד. עד מהרה הלהקה הודיעה על איחוד קרב ובא, ועל הדרך עשתה סיבוב הופעות קצר כדי להכיר מחדש את הקהל. בתום סיבוב ההופעות הם נכנסו להקליט את האלבום החדש שלהם: "הורה הסלמה".
himandshe 