מוזיקה לשמוע בקיץ החם – הגרסה המרוממת ברובה

banner

אני אוהבת לחשוב על ארה"ב בתור אסופה ענקית של כבישים, לא אלה בתוך ערים כמו ניו-יורק או לוס אנג'לס, אלא כבישים רחבים וארוכים שמחברים בין עיירות. דרכים שכוללות בצדדיהן בעיקר צמחיה או מדבר, כאלה שבשבילהן שוכרים רכב עם גג פתוח, ונותנים לרוח לעשות שוונצים בשיער כמה שרק תרצה. הטכנולוגיה היחידה שתנחה את הדרך תהיה המוזיקה, ובמקום גדול כמו ארץ "החופש" יש אפשרויות רבות להיסחף אליהן. אני נזכרת באחת הסצינות הראשונות מתוך "התיקון" (בלי ש"שרלוק" שומע, אני קוראת לה סדרת הטלוויזיה האהובה עליי), אמנת'ה לוקחת את אחיה שרק השתחרר מהכלא, דניאל, לסיבוב בעיירה בה הם גרים. דניאל נרדם במכונית, ואמנת'ה לא רוצה לעצור כי זה מרגיע את אחיה, בסופו של יום ותחילתו של אחר הם מוצאים את עצמם צופים בזריחה של שמש העולה מבין עצים של יער עבות. זו אמריקה שאני אוהבת לדמיין לעצמי, עם קאנטרי של פדאל סטיל ופולק של בון איבר והפליט פוקסז. אחת שהייתי רוצה לבקר בה ביום אחד ולעשות רודטריפ עד שירגיש שזה כבר לא חלום. בינתיים אני נאחזת במוזיקה שתנחה אותי למרומי התת-מודע, והנה כמה שגרמו לי ליהנות מהפנטזיה:

Ray Lamontagne – "Supernova"

lamontagnesupernovaהסיפור שלי עם ריי למונטיין החל איפהשהו ב-2008, הקשבתי לרדיו באתר Yahoo! שגילה לי לראשונה את יופיו של הזקן הפולקי. ב-2009 מצאתי את האלבום שלו שוכב בחנות דיסקים בקלן, גרמניה, ומאז אני והזקן האלמותי של למונטיין תרים את ארה"ב בקצב אמריקנה וקול צרוד מיוחד במינו עם מנעד מרטט מדי פעם. מאז "Till the Sun Turns Black", האלבום שהכיר אותו לעולם, עבר למונטיין כמה טרנפורמציות קלות:  הוא עבר דרך הפולק האיטי, התנסה בהכנסת הומור לשיריו, פשפש בזקנו ומצא קאנטרי ובאלבום החדש, בלי להסס בענייני פופ, הוא החליט לשכור דווקא חללית שתיקח אותו למקום עם שמי לבנדר פסיכדליים. ביחד עם דן אורבך, חצי בלאק קיז, הפיקו השניים אלבום של פופ-פולק-קאנטרי שדניס הופר ז"ל היה יכול להשתמש בכמה מרצועותיו בשביל סצינות אל אס די שונות. טוב, אולי אני מגזימה, אלא אם כן הופר אי פעם התכוון לעשות סרט אנימציה על אנשים שמתאהבים על גבי עננים של צמר גפן מתוק.

התחברתי לאלבום מהשיר הראשון, "Lavender", מה"צי-קאו" הראשון שיצא מגרונו של למונטיין. אני מאוהבת במשחקי הקול שלו, הצרידות שלו היא כלי הקשה נוסף, ערבוב של נשימות עם צליל מטאטא כשמשפשפים אותו על הריצפה. "She's the One" זה שיר בלאק קיז טיפוסי, גם "Julia" מוסיף וייבים אורבך'ים למיקס, אבל רוב רובו של האלבום הוא הנוגות שהיא למונטיין. הוא מהיחידים שיקבלו חנינה על שימוש מדוד של סם הקיטש, וכשהוא שר מילים שכבר שמעתי מורכבות מליון פעם בורסיות שונות, המלודיה שלו, כמו ב"Pick up a Gun" מכוונת ופוגעת במקומות הנכונים. "Ojai" הוא הומאז' קליל לאלבום שעשה אותו, "Smashing" הוא שיא הפסיכדליה של האלבום. "Supernova" ו-"Drive-in Movies" כל כך מתוקים וכיפיים, שבא לי כבר לחיות את הגלגול הבא שלי בתור פדאל סטיל.

החוויות הרומנטיות של למונטיין מעורבבות עמוק בתוך מילקשייק אמריקאי בטעמים שעושים נעים באוזן, וכיף לשמוע אותו ככה ורוד כשהוא התחיל כל כך שחור. הנוסטלגיה שלו מתגעגעת לסרטי דרייב-אין, מקומות שמתעקשים להשתנות ולדרכי חיזור ישנות. בלחישות מזוקנות, ניסה למונטיין את מזלו בהחזרת המוזיקה שלו כמה עשורים אחורה, אם הוא הצליח אתם יכולים לשפוט בעצמכם. לא משנה הציון שתתנו, "סופרנובה" הצליח להשתחל לפלייליסט שלי והוסיף כמה שוונצים לשיער העורג למנת רוח טריפית. רק איפה הקורבט הסגולה שלי?

"The Apache Relay – "The Apache Relay

Apache-Relay2במסלול צמר הגפן הסגול ממשיכים ה"אפאצ'י ריליי", כשבצידי הדרך יהיה אפשר להיתקל בגמדים עליזים, נסיכות מהאגדות וחבורה של בני נוער משנות ה-50 התמימות. כחלק ממסע קידום האלבום הקודם של הלהקה, תרו האפאצ'ים את אולמי ההופעות כשהם מחממים את "ממפורד ובנים" – מה שכבר יכול להגיד הרבה על המוזיקה שלהם.

סתם הורדתי אותם, באמת. משום מה חברי הלהקה החליטו להוציא בתור סינגל את "Don't leave me now" שאחרי הקשבה לאלבום התברר כאחד השירים החלשים באלבום, אבל הוא היה רמז מספיק חזק לטעם המתוק שבא איך שהתחלתי לשמוע את כולו. עם הקלילות של ממפורד, ודרמה לייט במילים, אפשר בקלות לשים את האפאצ'ים בדמיון הרחב על במה הנגררת אחרי משאית, כשכל חברי הלהקה עושים שמח ומנפנפים בשמחה לכל מי שישים לב. "Katie Queen of Tennessee" מהווה פתיחה מקסימה, "Ruby" שבה אותי מהרגע שהקלידים השמיעו את קולם העליז, ועם שתי פצצות סוכר שכאלה המשכתי ונהניתי מאלבום יחסית זורם. בשלב מסוים הוא נהיה קצת מעייף, כש"Forest for the Trees" (שמזכיר מאוד את "The Stranger Song" של לאונרד כהן, אך לא משתווה לו ולו במעט) מצליח להחזיק את הרצף הסביר, אבל אז בא "White Light" ומתחיל שלישייה סוגרת שמשאירה טעם של שוקו קפוא בפה. עכשיו בא לי לשמוע לאונרד כהן.

"Fossil Collective – "Tell Where I Lie

fossil_collective_coverהאלבום יצא שנה שעברה, והאפאצ'ים (שאני ממש נהנית לקרוא להם ככה) הזכירו לי אותם, וכמה רציתי לכתוב עליהם ואף פעם לא הייתה לי השראה אמיתית. אם אהבתם את החבר'ה המוזכרים לעיל, אל תוותרו על התענוג הזה. את הגמדים והנסיכות תחליפו ביערות סבוכים, כשהשמש מבצבצת מבין הענפים ונהנית להזכיר שיש אור מבין הצללים הירוקים. מה גם שביערות הדרכים נוטות להיות צרות יותר, יש להיזהר ולהאט, ולכן הנוגות הפולקית של הקולקטיב המאובן מתאים לפנטזיה כזו. כמו השמש, הגיטרה החשמלית מבצבצת לה ומוסיפה מעט נופך חולמני לשירים, וההרמוניות הקוליות שהפכו להיות סימן ההיכר של הפולק הנוגה, מוסיפות יופי לחבילה שבכללותה היא בגדר סבירה. בכל זאת יש את "Boy with Blackbird Kite" הנוסטלגי ו-"Wolves" היפהפה שתפס אותי עם שורה מגוחכת מצד אחד ומצד שני כל כך מחוכמת "Every hour we are losing time". אם לאבד זמן, אז לפחות בתוך בלילה פולקית נעימה שכזו.

המלצת בונוס:

Andrew Bird – Things are really Great here, Sort of….

Screen-Shot-2014-05-13-at-1.28.41-PM-300x300אנדרו בירד – כנר שהחליט לנגן על גג הקאנטרי האלטרנטיבי ולהוציא אלבום קאברים ללהקת The Handsome Family. צופי "בלש אמיתי" מכירים את הלהקה בגלל שיר הנושא של הסדרה (אמנם לוקח לי חודשים, אבל אני עדיין בתהליכים של צפייה אז בלי ספויילרים!), מדובר בלהקה שיש לה רפרטואר מרשים ביותר: קאנטרי שנוגע באלטרנטיב במוזיקה, ומילים ממולאות בדם גותי. בירד, כותב מדופלם ואמן שלא מפסיק ליצור, החליט לתת כבוד לאחת הלהקות האהובות עליו ונתן להם טאץ' של הקול הקטיפתי שלו. אין מה להגיד, גם כשהוא לא מגיש את התחכום הפרטי שלו, הוא נותן מכל כולו. אפשר למצוא פה את פריטות הכינור העליזות, את נגיעות הקאנטרי-פולק ומעל כולם מזמר לו קול כל כך נעים שממלא את השמיים בצבע מיוחד משלו. תחתם אפשר לנסוע למרחבים אפלים, כשארנבים קטנים וחמודים מלווים ומאשררים שגם בין הערפל של להקה קודרת כמו "המשפחה הנאה" ישנה מתיקות ששווה לחקור סטייל אנדרו בירד.

עד הפעם הבאה,

סעו לשלום!

חן.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: