אם בהופעה של הפליט פוקסז כאבו לי שרירי השפתיים, הם לא היו מוכנים להתלהבות המילולית שלי בהופעה של האחד והיחיד. כדי להבין את מידת ההתלהבות צריך להבין שג'וש טילמן בשבילי הוא התגלמות החופש – הדרך שבה הוא פירק את הדמות של ג'יי טילמן הרגיש והדיכאוני והפך להיות פאת'ר ג'ון מיסטי מלא הכריזמה והציניות, האומץ שלו לשחרר את עצמו משלשלאות עשויות מציפיות ומחוזקות ע"י חוסר ביטחון ולפצוח בקריירה שהביאה לו את ההצלחה הגדולה ביותר, התעוזה שלו להשתנות ודרך זה להיות האמן הכי כן בתעשייה, להיות מי שהוא מבלי לפחד ממה אחרים יגידו, ואפילו לאמץ את הטרולים קרוב לליבו, הלוואי והיה לי את הכוח לעשות את זה, הלוואי והייתה לי חצי מהחוכמה שלו, וחצי מהכישרון. כמעריצה מאוד ציפיתי להופעה, והיא הסתיימה כשהיא התעלתה על כל ציפייה או מחשבה. (חוץ מזה שרציתי קצת שהוא יירד קצת לקהל או ייצא למעריציו בסוף ההופעה כמו שהוא עושה בחלק מההופעות, אבל העיקר ההופעה, כן?)
הפעם הגזמנו ממש, והגענו לאולם ה-Huxley שלוש שעות לפני תחילת ההופעה, זאת לאחר שאנשים מהקבוצה הבינלאומית שלו טענו שהם מתכננים להגיע ב-16:00 ואני חששתי שמדובר בחבורה שלמה. לא רק שהם הגיעו באיחור של שעה, הם התבררו כשלושה חבר'ה סך הכל שקבעו להיפגש שם בשעה מוקדמת. היה נחמד לראות חלק מהחבורה, אבל הכי כיף היה לפגוש את אנט, גרמניה שעובדת ביח"צ של מוזיקה, ויצא לה לראיין ולצלם לא מעט אמנים גדולים וקטנים במהלך הקריירה שלה. הקשבנו בעיקר לסיפורים שלה, ייצגנו את הארץ בחצי כבוד וסיפרנו לה שיש אמנים שאוהבים אותנו כמו מוריסי ובוי ג'ורג', והיא שיתפה אותנו בצניעות בחוויות שלה, כמו כשהיא פגשה את דן אורבך מה"בלאק קיז" שהתברר שהוא אחד הדושבאגים הגדולים, ואת גריזלי בר שהיה לה כל כך כיף לראיין. למרות הרגליים הקפואות שאיימו לאבד כל תחושה, השיחות עם אנט העבירו את הזמן בכיף וגילינו שגם בגרמניה לא הכי קל להיכנס למסלול הקריירה המועדף עליך.
לאחר שהשומרים ביקשו שניקח כמה צעדים אחורה מהדלת, הם סידרו את הגדרות שיתחמו את התור שעמד להתחיל, סימנו לנו היכן הוא מתחיל ובטור מסודר כשעטר, אילת, אנט ואני בחוד החנית, עשינו את דרכנו לראש התור. עיכבו אותנו כבר בכניסה בגלל בעיה עם החותמת על הכרטיסים, אבל עטר הקפידה לתפוס לנו מקום טוב בשורה הראשונה, וכל מה שנשאר היה לקוות שאני אשרוד הופעה של מי שאני מגדירה כגיבור-על בעולם הלא-חופשי.
את טילמן חיממה Weyes Blood המדהימה שהפגינה יכולות ווקאליות אחד לאחד כמו באלבומים שלה, שעשעה עם הכריזמה שלה את הקהל וצ'יפרה אותנו עם קאבר לשיר "Vitamin C" של הלהקה הגרמנית "Can". חבל שהיא רק חיממה, אבל אין מה לעשות – גולת הכותרת של הלילה הייתה גולת הכותרת של הלילה.
אם היה לי קשה להבין מי עומדים מולי בהופעה של השועלים, בהופעה של טילמן קיבלתי אותו בהפתעה, ההופעה התחילה ממש מהר אחרי שהכינו את הבמה ולא היה זמן להתכונן. בהופעה חיה טילמן היה הכל – בחלק מהשירים זה הרגיש כאילו הוא יותר נואם את המילים מאשר מגיש אותן על מצע מוזיקלי, הוא היה תיאטרלי מדי פעם, רקד לא מעט, הוכיח שהוא גמיש במיוחד, וכמובן שלא הפסיק להצחיק את הקהל. כשמישהי מהקהל שאלה אותו למה הוא לא מחייך, הוא ענה בחינניות שהשאלה גרמה לו לחייך רגע לפני שהוא חזר לדמות של פאת'ר ג'ון מיסטי הזועף. בסוג של שטיק עליו הוא חוזר מהופעה להופעה, הוא שאל אם יש מישהו בקהל שהגיע להופעה כי אילצו אותו, ובירך את מי שהצביע שכן. הלהקה שליוותה אותו (שכללה שני קלידנים, שני גיטריסטים, בסיסט ומתופף) הוסיפה לגרנדיוזיות, אבל הם היו חלק קטן מהשואו שהיה כולו סביב האב המייסד. הביטחון העצמי שלו היה ניכר עם כל מבט שהוא העיף כמעט לכל אחד בקהל, לא הייתה לו בושה, הוא היה משוחרר לגמרי, והקול שלו נשמע בדיוק כמו באלבומים, חסר פגמים.
גם אני הייתי חופשיה באותו ערב: רקדתי, שרתי, קפצתי, נתתי לאנרגיות לחדור ולעשות את העבודה שלהן עליי. מה שמנעתי מעצמי היה לצלם יותר מדי תמונות ולכן אין לי ממש מגוון להראות לכם. היה לי יותר חשוב לעקוב אחר ההבעות של טילמן, לשיר יחד איתו את האינטילגנציה שלו ולא לפספס כשהוא זורק את הגיטרה שלו בנונשלנטיות כלפי הרואדי שלו לפני שהוא פוצח בשירה עצבנית של "Nothing Good ever Happens at the goddamn Thirsty Crow". בסה"כ טילמן ביצע 24 שירים בהופעה, עם כל השירים שאי פעם חלמתי לראות בלייב כמו "Sally Hatchet", המניפסט "Holy Shit" ו-"Ideal Husband" איתו בחר טילמן לסיים את ההופעה עם שואו וקצב מטורף. יצאתי משולהבת עם סטליסט שאילת בנדיבותה שקדה לקחת ולתת לי, ועם אמונה עוד יותר חזקה ששחרור יעשה לכולם רק טוב.
אולי זה אף פעם לא יהיה מספיק, במיוחד כשלא יודעים מתי תהיה הפעם הבאה שיהיה אפשר לראות אמן אהוב בסדר גודל שכזה, ההופעה הייתה ארוכה ובכל זאת הרגישה קצרה, וטילמן הוא עוד יותר מושא להערצה.
רשימת השירים:
- Pure Comedy
- True Entertainment Forever
- Things it would've been helpful to know before the Revolution
- The Ballad of a Dying Man
- Nancy from now on
- Chateau #2
- Strange Encounter
- Nothing good ever happens at the goddamn Thirsty Crow
- Ladies Man
- When the God of Love Returns…
- A bigger Paper Bag
- When you're Smiling and Astride me
- True Affection
- Sally Hatchet
- …Josh TIllman's Appartment
- Bored in the USA
- The Memo
- Writing a Novel
- Hollywood Forever Cemetery
- I Love you, Honeybear
Encore: - Real Love Baby
- Magic Mountain
- Holy Shit
- Ideal Husband
himandshe 